יום שבת, 29 בדצמבר 2012

גם מרצים צריכים לדעת למכור: 4 טכניקות מכירה שישפרו את ההרצאה שלך

מכיר את ההרצאות האלה שהכל הולך חלק ? אז בוא נניח שיוצא לך להעביר אחת כזו. אחרי שעות של הכנה בבית וארגון החומר, בחירת השקפים במצגת היתה הצלחה, כולם צחקו מכל הבדיחות שלך ומחיאות הכפיים בסוף הרעידו את האולם.

רק מה הבעייה ? הדובר שעולה אחריך הוא לא אחר מאשר וויל סמית לבוש בחליפה שחורה. במקום לדבר וויל שולף את קרן הלייזר מוחקת-הזכרון שלו ויורד מהבמה אחרי שכולם שכחו אותו ואותך.

אני בטוח שרובנו היו מעדיפים לא לדבר משבצת לפני וויל, ואם כבר שיבצו אותנו לפניו בכנס כנראה שלא נשקיע הרבה במצגת (מה הטעם, הרי הכל ישכח שניה אחרי). אבל,  זה בדיוק מה שיקרה אם לא תשקיע ב"מכירת" הרעיון שלך.
אם המאזין לקח את המסר אל ליבו, למד משהו, שינה משהו, והמסר יישאר אתו — אנו נגיד שהמאזין "קנה" את הרעיון, או שה"מכירה" הצליחה. במצבים בהם המאזין שוכח את ההרצאה או את המסר, אנו נגיד שהמכירה נכשלה.

דיברתי השבוע עם חברה שסיימה קורס תכנות לפני כשנה. היא זכרה לספר כמה הקורס היה מעולה, כמה היא נהנתה מהמרצה, כמה היא הרגישה שהיא מבינה את החומר ואפילו כמה תכנות יכול להיות מעניין. כשהמשכתי לברר על מעשיה בשנה שחלפה, היא סיפרה בעצב שאיננה עוסקת בתחום, לא נגעה בחומר מאז סיום הקורס והאמת שהיא לא זוכרת כלום ממה שהיא למדה.
אם אותו מרצה היה משקיע יותר במכירת הרעיון שלו, שני הצדדים היו מרוויחים, אבל בעיקר החברה שישבה בקורס שלו. בכך שהיא לא "קנתה" את הרעיון, יצא שהיא בזבזה את זמנה וכספה לחינם על קורס שלא עבד עבורה.

אז במקום להמשיך לבזבז לכולם את הזמן, הנה 4 טכניקות שיעזרו לך למכור טוב יותר את הרעיון שלך בפעם הבאה שתעלה לדבר:

1. עליך לפתור בעייה אמיתית של המאזינים

לפני שאתה מתחיל לעבוד על ההרצאה, שים את עצמך בצד ושאל ”מה הבעייה האמיתית של המאזינים שהרעיון שלי הולך לפתור ?“. 
בוא ניקח כדוגמא את הקורס בתכנות שסיפרתי עליו קודם. אם מישהו מחוץ לעולם ההייטק לוקח קורס בתכנות, זה בדרך כלל כדי למצוא עבודה בהייטק. 
רוצה לפתור בעייה אמיתית ? תשקיע את הזמן הדרוש בחיבור בין המטלות שעל התלמידים לבצע בקורס לבין מציאת עבודה בהייטק. תן מטלות שיסייעו להם למצוא עבודה, ועודד אותם לחפש לבד הכי מוקדם שאפשר. 

אם תצייר נתיב ברור לפתרון ותעזור לאנשים ללכת בו, יש סיכוי טוב שהם יקנו את הרעיון שלך.

2. השתמש והאמן ברעיון שלך

קשה מאוד למכור מוצר שאתה לא מאמין בו בלב שלם, ואותו הדבר נכון גם לגבי רעיונות. בוא נניח שאתה חושב שתרומה לפרויקט קוד-פתוח מקדמת את הסיכוי של התלמיד למצוא עבודה, אבל באופן אישי אתה לא תורם לפרויקטי קוד-פתוח ממגוון סיבות.

כשתגיע להרצאה ותנסה למכור למאזינים אם הרעיון שתרומה לפרויקט קוד-פתוח תקדם אותם מקצועית, יש סיכוי טוב שהם יחששו לקחת את הצעד. כשתשאל אותם אחרי זה הם אולי יספרו שאין להם זמן, או שהם ניסו והיה קשה מדי, או שלא התיחסו אליהם יפה, או שהם לא מצאו את הפרויקט "הנכון" לתרום לו, או שהם מעדיפים לעבוד על פרויקט שלהם, או מגוון סיבות אחרות.

מכירה היא העברת רגשות, ולכן אם אתה לא הצלחת להתגבר על הפחדים, אם אתה מאמין באותם התירוצים עבור עצמך, עמוק בלב אתה תחוש הזדהות עם אותו התלמיד שחושש לקחת את הצעד. 

אם לעומת זאת התגברת בעצמך על אותו הקושי, יהיה לך קל מאוד לדבר אל ליבו של התלמיד, מתוך הבנה של הקושי, ולסייע לו להתגבר ולהתחיל להשקיע את הזמן הדרוש.

3. הוכחות, הוכחות, הוכחות

אף אחד לא אוהב לשמוע רעיונות חדשים. בגלל זה מחזירים בתשובה, מוכרי פירמידות ושאר משכנעים משקיעים בהוכחות. אתה לא חייב להביא אדם שהיה על כסא גלגלים ופתאום התחיל ללכת להרצאה הבאה שלך, אבל סיפורים אישיים של אנשים שעשו את הצעד הקשה והצליחו וכעת מרוצים מההחלטה יסייעו מאוד למאזינים שלך לקנות את הרעיון.

4. הקהל לא טועה, אבל הוא יכול להיחשף למידע חדש

באחד  הסיפורים של זיג זיגלר הוא מספר שהוא הגיע לכפר קטן למכור סט סירים יוקרתי. כדי לקדם את המכירה הוא יזם אירוע שבו הוא בישל בסט הסירים שלו ובסט סירים מתחרה, ונתן לכל השכנים לטעום את האוכל. כך כולם יוכלו להיווכח שהסירים היוקרתיים שווים יותר.
אחד השכנים באותו הכפר היה ידוע כקמצן גדול, וכשהוא הגיע לאירוע הוא הכריז ”אין מצב שאני קונה סירים ב 400$. אני כאן רק בשביל לאכול“. לאחר האירוע זיג הגיע לביתו של אותו הקמצן כדי למכור לו את הסירים, ואחרי שיחה ארוכה הצליח לשכנע אותו שהסירים למעשה יחסכו לו כסף.

עכשיו אותו הקמצן משוכנע לגמרי שכדאי לו לקנות את הסירים, ועדיין נשארה התנגדות אחת על השולחן. שואל אותו הקמצן: ”אבל זיג, מה אספר לשכנים ?“. אותו קמצן העדיף להפסיד כסף מאשר לספר לשכניו שהוא טעה.

גם למאזינים שלכם יש שכנים, דעות קדומות ורעיונות שהם הגיעו אתם להרצאה. אם מישהו השקיע את החצי שנה האחרונה להתלונן על שפת התכנות שאתם מלמדים, יהיה לו קשה מאוד לצאת מההרצאה ופתאום להגיד לכולם כמה שפת התכנות הזו נפלאה. 

בשביל שהם לא יצטרכו לספר לכל הסביבה שלהם שהם טעו, תשקיעו את הזמן ותנו לאנשים דרך לשנות את דעתם משום שנחשפו למידע חדש. בדוגמת התכנות, משפט כמו ”חשבתי שפרל היא שפה ישנה שאינה מתוחזקת יותר. ידעתם שעדיין יוצאות גרסאות חדשות כל שנה ? לא ידעתי את זה.“ יכול להיות מוצא טוב למי שהגיע עם דעות קדומות.

לסיכום, חשוב לזכור שמאזין שיושב בהרצאה שלך ולא קונה את הרעיון בזבז את הזמן והכסף שלו לשווא. בתור מרצה, יש לך מחויבות כלפי המאזינים שהזמן שלהם לא יבוזבז. אל תאכזב אותם.

יום שבת, 22 בדצמבר 2012

התכוננתם לסוף העולם והוא לא בא ? לפחות את ההרצאה שלכם תסיימו בזמן

מעבר לביצועים הטובים יותר או פחות, אחד הדברים שאני אוהב לראות בדה-וויס הוא כפתור הסיבוב. במקרים הבנאליים זה כמובן משמח לראות מישהו שרק פותח את הפה וכבר כל המנטורים מסתובבים עוד לפני הצליל הראשון, אבל המתח האמיתי של התוכנית מגיע מהסיבוב המאוחר. המתמודדת שממשיכה לשיר ורק בשנייה האחרונה או קצת לפני אחד המנטורים פתאום נדלק ומחליט להסתובב ולהכניס אותה לנבחרת.

בתור מתמודד בתוכנית אתה מקבל דקה וחצי לשיר, וכמובן שתמיד אפשר למשוך עוד כמה שניות או לחתוך קצת קודם, לפי השיר. עכשיו אם אתה מתמודד בתוכנית ומגיע לסוף השיר אבל אף מנטור לא הסתובב, אני חושב שהדבר הנכון ביותר הוא למשוך את הזמן כמה שרק אפשר — אולי לנסות לשיר שוב את הפזמון. מי יודע, אולי עוד שניה או שתיים תגרום למישהו להתחרט ולהסתובב.

בהרצאות המצב הוא הפוך. כשאתה עומד מול קהל חי ומדבר, כנראה שאם תחליט למשוך את זה עד שמישהו יסתובב (או עד שיזמינו משטרה) אתה תוכל בכיף להמשיך דקות ארוכות אחרי שעת הסיום. מסתבר שיש לזה אפילו שם: פיליבסטר, והשיאן הישראלי הוא מיכאל איתן שנאם במשך 10 שעות ו 7 דקות כדי לנמק את הסתייגויותיו לתקציב 1993.

בניגוד למשיכות הזמן המכוונות, רוב המרצים שאני מכיר נגררים למשיכות זמן לא מכוונות. אנו מתחילים להסביר נושא ומרוב שהנושא קרוב אל לבנו ובאמת מרתק, ממשיכים לדבר עליו הרבה אחרי שהשעון מצלצל כמעט בלי לשים לב. ולמה זה רע, בעצם ? הרי, מי לא ירצה להשאר לשמוע רק עוד סיפור אחרון (שבאמת מעביר טוב את הנקודה, ומחבר את כל ההרצאה יחד).

אז הנה קוראים יקרים רשימת הסיבות למה כדאי לכם לסיים הרצאה 3 דקות לפני הזמן, גם כשזה נראה ממש קשה לביצוע:

1. לכולם כבר יש תוכניות. כן, זה עשוי לבוא כהלם, אבל האמת שקבענו תוכניות לאחרי ההרצאה שלך, שעכשיו צריך לדחות.

2. האמת הכואבת היא, שרוב האנשים שמקשיבים להרצאה שלך מתרגשים קצת פחות ממך מהנושא. הם דווקא כן מסתכלים בשעון.

3. ובזמן שהם מסתכלים בשעון, הם מתחילים לארוז את הדברים, ולתהות בינם לבין עצמם האם כדאי לצאת מוקדם (לא נעים) או לחכות עוד דקה או שתיים... ומה לגבי הסיפור ש"תופר" את הכל יחד ? רובם כלל לא מקשיבים.

4. כי כשמסיימים קצת קודם אפשר להשאיר זמן לשאלות.

5. כי כשמסיימים קצת קודם אף אחד לא צריך לרוץ לרכבת, ואפשר לצאת ברוגע מהאולם.

6. כי אם זה לא ייגמר, לא נוכל להתגעגע אליך.

7. ובעיקר, כי אף מנטור לא הולך להסתובב בזמן שאתה מושך.

אז אלא אם כן שרית חדד יושבת בקהל שלכם עם כפתור הסיבוב, או שאתם מדברים כדי לעכב את סוף העולם, עשו לכולם טובה וסיימו את ההרצאה מוקדם. ואם יש לכם רעיונות נוספים למה כדאי לסיים כמה דקות קודם, אל תתביישו להשאיר אותם בתגובות.

יום שבת, 15 בדצמבר 2012

קנו לעצמכם (או בעצם לקהל שלכם) מתנה לחג

מכל הכנסים שהייתי בהם זכור לי במיוחד כנס המפתחים של נוקיה. זה היה בתקופה שנוקיה התחילה לאבד גובה והם בדיוק הוציאו מכשיר חדש שאמור היה להכניס אותם חזרה למשחק, יחד עם סביבת פיתוח חדשה-ישנה עבורו, וסדרת כנסים שבהם מפתחים ילמדו איך לכתוב אפליקציות למכשיר זה.

אני אתחיל ואציין שמההרצאות אינני זוכר דבר. מעולם לא כתבתי אפליקציה עבור המכשיר והאמת שגם נוקיה המשיכה הלאה והפסיקה זה מכבר לייצר את המכשיר. מה שבכל זאת משאיר את הכנס בזכרון היה מכשיר הטלפון החדש שחולק לכל אחד מהמשתתפים. למרות שהמכשיר לא נמצא אצלי בשימוש שוטף, אני עדיין מחזיק אותו במגירה והוא משמש כתזכורת לאותו האירוע.

נוקיה הם לא היחידים, כמובן. גוגל, מייקרוסופט וחברות אחרות מחלקות מתנות למשתתפים בכנסים, והדהימה לעשות אופרה וינפרי כשבשנת 2010 חילקה 275 מכוניות חדשות לקהל בתוכנית האירוח שלה.

אז גם אם אין לך את התקציב של אופרה, עדיין לא הכל אבוד. הנה כמה רעיונות למתנות בתקציב סביר עבור הקהל שלך שיגרמו לכולם לזכור אותך בהמשך:

1. צ'ופר קטן שהחלוקה שלו מיידית

לא מזמן העברתי קורס עם שקית סוכריות טופי זמינה לידי. בכל פעם שמישהו ענה נכון על שאלה קשה, הוא קיבל סוכרייה. זה לא גזל זמן מהשעור בכלל (זורקים את הסוכרייה לכיוון, הם כבר יתפסו), ועודד אנשים לנסות לענות גם על השאלות הקשות.

אם יש לכם ספר שכתבתם או שאתם אוהבים, אפשר לבוא עם ערימה של ספרים ולחלק כבונוס. וכמובן, כל חומר כתוב שתוכלו לתת שיהיה רלוונטי עובד מעולה — במיוחד אם הוא מגיע בצורה קטנה שאפשר להדביק על המסך.

2. צ'ופר יותר גדול המחולק בסוף ההרצאה

גם כאן, מאחר ומדובר במתנה פיזית צריך להיזהר שהחלוקה לא תיקח יותר מדי זמן. באחד הקורסים שהעברתי רציתי לעודד את המשתתפים לבצע מטלה יחסית מורכבת. הבטחתי מתנה משמעותית למשתתף שיצליח לבצע על הצד הטוב ביותר, ולאורך כל הקורס חזרתי והזכרתי לכולם את התחרות.
התוצאה ? 75%  מהמשתתפים ניסו את המטלה (בדרך כלל במטלה מסוג זה האחוזים עומדים על 10-20%), ומשתתף אחד שיצא מהקורס עם טאבלט חדש.

3. מתנה שאיננה גשמית

עכשיו זה נשמע קצת מוזר — איך אפשר לחלק מתנה שאי אפשר לגעת בה ? אבל האמת היא שכל מיומנות שמשתמשים בה היא מתנה. אם אתה מעביר הרצאה על בניית אתרים בוורדפרס, וכל המשתתפים בסיום ההרצאה יודעים איך לבנות אתרים, עשית עבודה טובה אבל לא נתת מתנה.
אם לעומת זאת, כל המשתתפים בנו אתר עבורם ויוצאים עם אתר חדש, אז גם עשית עבודה טובה וגם נתת מתנה שאיננה גשמית למשתתפים שלך.
מתנה שהיא מיומנות לדעתי מאוד קשה לתת, כי היא דורשת לימוד מיומנות וגם הקניית המוטיבציה להשתמש במיומנות בטווח הזמן המיידי, אבל אם מצליחים לעשות את זה נכון, זה שווה יותר מכל מכונית.

ומה אתכם ? איזה מתנות מוצלחות אתם קיבלתם בהרצאות ? איזה מתנות לא מוצלחות קיבלתם ? ספרו לי בתגובות !

יום שבת, 8 בדצמבר 2012

וובינר מעניין ? יש דברים כאלה !

מקור התמונה: 123rf.com
לאינטרנט יש פוטנציאל לשנות את הכל, להציג דרכים חדשות לעשות את הדברים הישנים. 
בתור מרצים האינטרנט פותח בפנינו עולם חדש של אפשרויות להגיע לקהלים חדשים על ידי העברת שיעור בוידאו באופן חי דרך הרשת. רק דמיינו את הפוטנציאל — לדבר מול קהל של עשרות אלפי אנשים, ולנהל שיחה אישית ואינטימית עם כל אחד מהם באותו הזמן. 

ולמרות ההתקדמות הטכנולוגית, רוב הוובינרים שתמצאו ברשת נראים מאוד דומה לשעור ”חי“ בכיתה, רק בלי החלק החי. מצגת עם הרבה טקסט, מרצה שמקריא את הטקסט הזה, ומאזינים שיושבים מול המחשב וקוראים מיילים בזמן שצופים בוובינר. 

אני חושב שהקושי עם וובינרים היום הוא שהם מועברים על ידי מדריכים מנוסים. 

כמו שהוצאות הספרים לא הצליחו להמציא את אמאזון, כמו שמדריכים בתנועות נוער לא הצליחו להמציא את פייסבוק, כך מדריכים שמגיעים מכיתה מתקשים להסתגל לפורמט החדש. 

לכן, הכנתי עבורכם מספר עצות איך לייצר וובינר שישאיר את המאזינים שלכם מרותקים לאורך כל השיעור. 

1. צרו דיאלוג

הדבר הגדול בוובינר שלא ניתן לבצע בכיתה הוא דיאלוג. שיעור שמועבר על ידי שני מרצים המתואמים ביניהם בצורת שיחה ישאיר את המאזינים בעניין. זכרו שמי שמקשיב לוובינר שלכם לא יכול לראות אתכם, ובצד השני, גם אתם לא מקבלים שום פידבק לאורך כל הוובינר. 

חוסר הפידבק יוצר הרבה פעמים שקיעה של המרצה לקול מונוטוני (וקצת משעמם). 

כשיוצרים שיחה, אנו מקבלים פידבק מיידי על המשפטים שלנו, מה שהופך את הדיבור למעניין יותר. בצד של המאזין, כל החלפת קול נותנת סימן שאפשר לחזור ולהקשיב, בדומה למעבר שקף או עצירה לשאלות בשיעור רגיל.

2. הזכירו את האג'נדה בכל הזדמנות

גם בשיעור רגיל חשוב להזכיר לכולם איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים, אבל בוובינר זה חשוב פי אלף. זכרו שבוובינר מאוד קל למאזינים להיעלם למספר דקות, והם אכן יעשו זאת. מאחר וובינר מועבר בזמן אמת (בניגוד להקלטה), מאזין שקם לקחת כוס מים וחוזר ירצה לדעת מה הוא הפסיד, כמה עוד נשאר ועל מה מדברים. 

ההמלצה שלי לאירוע וובינר חי היא לתזכר על האג'נדה כל 2-3 דקות. תנו לאנשים את ההזדמנות לנחות חזרה לתוך הוובינר בכל זמן, וכך הם ישמחו להשאר עד הסוף.

באותה נשימה אציין כי עצירת הדיבור בוובינר היא רעיון רע מאוד. לשתוק 2 דקות בפרטיות הבית זה כמובן פחות מביך מלשתוק 2 דקות על במה כשכולם מסתכלים, אבל האפקט על הקהל הוא אותו האפקט, ואף חמור יותר, מאחר והרבה יותר קל לעזוב וובינר. 
זוכרים שדיברתי על שיחה ? אם יש לכם שותף אפשר לחלק את הדיבור.

3. שאלות ותשובות עם הקהל זה נפלא

מכירים את זה שמעבירים שיעור ואז תלמיד אחד לא מפסיק לשאול שאלות שמעניינות רק אותו, וכולם צריכים לחכות שיסיים לשאול את השאלה ? אז בוובינר הוא יכול לכתוב לכם את השאלה בזמן שאתם מדברים וכל האחרים ממשיכים להאזין להרצאה. ולא רק הוא כמובן, כל אחד מהמשתתפים יכול לכתוב שאלות והערות כל הזמן בלי להפריע לשאר הכיתה. 

בוובינר אין צורך להפסיק או לתת זמן מיוחד לשאלות, אבל בהחלט רצוי להתייחס לכל שאלה שעולה מהמאזינים, לספר שמאזין שאל כך וכך, להסביר את התשובה שלו, והיתרון הגדול — אתם יכולים לעשות את זה בזמן שנוח לכם. 

התיחסות לשאלות הקהל ויצירת דיאלוג עם המאזינים שלכם ישאירו את המאזינים מחוברים, ינתבו את השיעור למקומות שמעניינים את כולם ויציגו מקרים מעניינים בתור דוגמאות. 

לסיכום, אם אתם רוצים לנצל את האינטרנט כדי להגיע לקהל רחב יותר — זה אפשרי ואף רצוי. כל מה שצריך הוא לשכוח את כל מה שאתם יודעים על הרצאות. אם תנתבו את הוובינר שלכם לכיוון של שיחה במקום העברת ידע, תגלו שיהיה לכם קל יותר למצוא מאזינים, ולהם קל יותר להשאר אתכם לאורך זמן. 

יש לכם רעיונות נוספים ללימודים ברשת ? ספרו לי על זה בתגובות ! 

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

שלושה רכיבים שתמצאו (כמעט) בכל הרצאה מעולה

כשאני מתחיל לבשל, לא משנה מה המנה אני תמיד מתחיל עם טיגון בצל קצוץ, שום מלח ופלפל (טוב, אולי חוץ מאשר בקינוח). גם כשאנו באים לכתוב הרצאה יש שלושה רכיבים שתמיד כדאי להתחיל מהם ולהשתמש בהם כבסיס להרצאה.
ֿ
אם נתחיל מהסוף, ההרצאה חייבת להניע לפעולה או לשנות משהו אצל המאזין שלכם. זהו, אם כן, המרכיב הראשון — הנעה לפעולה או שינוי עמדה.

אם אני הולך לספר לכם על היתרונות של פעילות גופנית, אני עושה זאת כי אכפת לי מכם, ואני רוצה שתתחילו לעשות ספורט כדי שתחיו טוב יותר. הקריאה לפעולה כאן יכולה להיות הצעה חד-פעמית להצטרפות למכון כושר במחיר מבצע, או לחילופין הצגה של תרגילים שתוכלו לנסות בבית.

מסירת מידע יבש ממרצה שהיה מעדיף לעשות משהו אחר, לקהל שהיה מעדיף לעשות משהו אחר היא בזבוז הזמן של המרצה ושל הקהל.

על מנת שהקריאה לפעולה תהיה אפקטיבית, היא חייבת להגיע אחרי שהמאזין רוצה לפעול בדרך שאתם קוראים לו לפעול. זה מביא אותנו למרכיב השני להצלחה — יצירת מוטיבציה.

שימו לב שיצירת מוטיבציה חייבת לתת מענה לשני נושאים: מצד אחד לייצר רצון לפעולה, ובאותו הזמן גם לייצר תחושת מסוגלות. נסו לדבר עם מעשנים לכמה דקות והרבה פעמים תשמעו כמה הם רוצים להפסיק אבל לא חושבים שהם יכולים. כל עוד לא תתנו מענה לתחושת המסוגלות ההנעה לפעולה לא תצלח.

לסיום, חשוב לזכור שאנו נוטים להיות קשובים יותר לאנשים שנראים לנו אמינים. פרשן צבאי שמדבר בטלויזיה על חשיבות מבצע צבאי כזה או אחר נשמע יותר אמין מנהג המונית, למרות שסביר מאוד שטענותיהם דומות. הרכיב השלישי, אם כך, הוא יצירת אמון.

בדוגמת חדר הכושר, לאדם ספורטיבי יהיה הרבה יותר קל לדבר על חשיבותה של פעילות גופנית מאשר לאדם שלא עסק בספורט בעשור האחרון. גם אם תוכן ההרצאה יהיה זהה, קשה מאוד לתת אמון באדם לא ספורטיבי בנושא פעילות גופנית.

לסיכום, ראינו שכדי שההרצאה הבאה שלך תצליח היא חייבת לכלול לפחות שלושה מרכיבים: יצירת אמון, יצירת מוטיבציה והנעה לפעולה. גם הסדר חשוב, קל יותר לייצר מוטיבציה אחרי שביססנו אמון, וקל יותר להניע לפעולה אחרי שיצרנו מוטיבציה. בפעם הבאה שתכתבו הרצאה, וודאו שאתם יודעים לענות על שלושת השאלות:

1. מדוע שיקשיבו לי ? (יצירת אמון).

2. מה הצעד הבא של המאזינים אחרי ההרצאה ? (הנעה לפעולה).

3. מה הם ירוויחו מביצוע הצעד הבא ? (יצירת מוטיבציה).

הייתם בהרצאה מרגשת שהניעה אתכם לפעולה או שינתה משהו בהשקפת עולמכם ? ספרו לי על זה בתגובות !

יום שבת, 24 בנובמבר 2012

7 פונטים לשיפור המצגות שלך

אחד היתרונות של תוכנת מצגות הוא מהירות ההתחלה. בלחיצת כפתור יש לנו תבנית לשקף ראשון, מיקומים תמונות גופנים והכל. הצד השני של המטבע הוא שאת אותה תבנית יש לכל האנשים האחרים שמשתמשים באותה תוכנה.

דרך פשוטה לייצר מצגות ייחודיות היא שינוי הגופן. מאחר ולרוב המצגות שלנו כוללות טקסט, שימוש בגופן שהקהל לא מכיר או לא רגיל לראות במצגות הופך את השקף לקצת יותר מעניין ויזואלית. 

הבעייה עם גופנים היא שהם יכולים להטעות. באחת המצגות שכתבתי השתמשתי בגופן שנראה מעניין ממבט ראשון, אבל כבר אחרי 2-3 דקות של הרצאה המשיכה הראשונית נעלמה והגופן נראה פשוט מכוער. כדי שלא תפלו במלכודת הגופנים המטעים, ריכזתי עבורכם 7 גופנים חינמיים שהשימוש בהם במצגות עובד מעולה. 

הגופנים מחולקים ל-3 קבוצות: כותרות, גוף הטקסט וקוד. רצוי לשלב גופנים מקבוצות שונות באותה המצגת (למשל, גופן אחד לכותרות ואחד לקוד), אבל מאוד מסוכן לשלב שני גופנים שונים מאותה קבוצה. זה מבלבל ונראה קצת כמו טעות.

1. כותרות: Museo Slab

גופני סלאב הם גופנים עם סריפים גדולים במיוחד. אני מאוד אוהב להשתמש בהם לכותרות, או אם יש לכם שקף הכולל משפט טקסט אחד בלבד במרכז השקף. 
מוזיאו סלאב עוצב על ידי ג'וש ביוונגה, כשנה לאחר שעיצב את הגירסא המקורית והרגועה יותר של הגופן - Museo. זהו גופן ידידותי שמיד מושך אליו את רוב תשומת הלב. 

2. כותרות: Fertigo Pro

עוד גופן של ג'וש ביוונגה. הוא מעוגל ומסוגנן. מתאים מאוד לשלב עם גופני טקסט פשוטים. השתמשו בו לכותרות או משפט טקסט מרכזי בשקף. עובד מעולה לצד תמונות, אז אם רוב השקפים שלכם כוללים תמונה ולצדה משפט טקסט קצר גופן זה הוא בחירה טובה. 

3. כותרות: Arvo

טוב כבר הבנתם שאני אוהב להשתמש בסלאבים לכותרות. גופן זה נכתב על ידי אנתון קוביט עבור ספריית פונטי הרשת של גוגל (Google Web Fonts). בהשוואה למוסאו סלאב, הקווים ישרים יותר וגם האותיות רחבות יותר. 

4. גוף הטקסט: PT Sans

חברת ParaType שחחרה משפחה גדולה של גופנים שזהו אחד מהם. הגופן ללא סריפים, ולכן הוא מעולה לגוף הטקסט במצגת — לא מושך יותר מדי תשומת לב, ומשתלב טוב עם גופני הסריף של הכותרת. נמצא בשימוש בשלטים, מסכי מידע, קיוסקים ועוד מאחר והוא מאוד קריא גם ממרחק.

5. גוף הטקסט: Droid Serif

גופן סריף שפותח על ידי גוגל עבור מערכת ההפעלה אנדרואיד. גופני סריף מתאימים לגופי טקסט גדולים וצפופים, לכן אני בדרך כלל לא משתמש בהם למצגות, אך אם השתמשתם בגופן כותרת ללא סריפים, ומתחשק לכם לגוון בגוף הטקסט זו אפשרות מעניינת.

הוא בעיקר מומלץ אם השקף שלכם עמוס בטקסט, ואנחנו יודעים שהשקפים שלכם לא כאלה.

6. קוד: Monaco

שינוי מרענן מה Courier New שאנו רגילים אליו, מונקו מודגש יותר ומבליט את הסימנים השונים כך שהקוד בשקף שלכם יראה טוב יותר מרחוק.
מתאים במיוחד למצגות.

7. קישוט: Note This

חוץ מקוד, טקסט וכותרות, לפעמים אנו רוצים להוסיף הערה קטנה כמו בכתב יד ליד אחת התמונות או האיורים בשקף. ניתן להשתמש בגופן כתב-יד זה במקום Lucida Handwrite ולקבל אפקט מעניין. רק זכרו — כששמים גופן כתב-יד במצגת גודל הכתב צריך להיות מאוד גדול כדי שגם אנשים היושבים מאחור יוכלו לקרוא.

לסיכום, שימוש בגופנים ייחודיים יכול לתת למצגת שלכם קצת יותר אופי ולהוסיף ”תיבול ויזואלי“ לשקפים. כשהגופן בא בנוסף למצגת מעולה ומסר מעניין הוא יכול לשדרג מאוד את המצגת.

באיזה גופנים אתם משתמשים למצגות ? ספרו לי על כך בתגובות ! 

יום שבת, 17 בנובמבר 2012

תקועים במרחב המוגן ? הנה כמה רעיונות שיעזרו להעביר את הזמן (ויתרמו ליכולות ההרצאה שלכם)

כשנשמעה האזעקה לקח לנו כמה שניות להבין מאיפה מגיע הרעש ולרוץ למרחב המוגן. מה שנחמד בבניין שלנו זה שאין מרחב מוגן בכל דירה, אלא בכל קומה — כך שכשאתה מגיע לשם אתה פוגש את כל השכנים מהדירות הסמוכות: השכנה שפוחדת לסגור את הדלת, והשכן שפוחד להשאיר אותה פתוחה, השכנה שמנסה להוציא שיחה והשכן שהגיע מבאר שבע לתפוס קצת שקט במרכז. 10 אנשים בחדר קטן וחשוך, שרק לפני רגע כל אחד עסק בענייניו, פתאום סגורים יחד ולא בטוחים מה הולך לקרות. 

מאחר וסיטואציות חברתיות רגישות כמו זו הן הזדמנות מעולה לשפר את יכולות ההרצאה שלכם, ומאחר ולפי החדשות נראה שהריצה אמש לא היתה האחרונה, ריכזתי עבורכם השבוע מגוון טיפים כיצד לנצל את המצב ולשפר את המיומנויות הבין-אישיות. 

1. בואו נזכור שמות טוב יותר.


מכירים את זה שאתם מגיעים להרצאה והמרצה עושה סבב שמות, ולאחר מכן לאורך כל היום פונה אליכם בשמכם ? סביר להניח שלא. רוב המרצים לא טורחים להקשיב לשמות של כל האנשים באולם או הכיתה, וגם אלה שכן לרוב מתקשים לזכור. 

תאר לך כמה נחמד ירגישו המאזינים שלך אם תוכל לפנות אליהם בשמם הפרטי. 

כשאתה זוכר שמות ומדבר עם אנשים בשמם, כל האווירה משתנה. ממרצה אתה הופך לחבר, לאנשים נוח יותר לפנות אליך בשאלות ובסופו של יום קל יותר לייצר קשרים חדשים. 

הקושי הוא כמובן לזכור. בפעם הבאה שאתה במרחב המוגן עם השכנים, וודא שאתה זוכר את שמותיהם של כל השכנים. באזעקה הבאה נסה לפנות אליהם בשמם. אל תתבייש להתבלבל בשמות, מקסימום זה יעלה חיוך שזה מעולה במצבים שכאלה. 

2. קשרים, קשרים ועוד קשרים.


האם אתם יודעים מה עושים השכנים שלכם ? מעבר לשיחות חולין על הילדים ומזג האוויר, כשתקועים יחד במרחב המוגן יש לנו את השקט להתיידד ולהכיר טוב יותר את האנשים שלידנו. זה גם יעזור לכם בחיי היום-יום כשהמשבר ייגמר, וגם אולי תמצאו כך הזדמנות מקצועית שלא חשבתם עליה. 

3. ואם לרוע מזלכם אתם תקועים לבד בממ"ד.


במקום לשבת כל היום על תשבצים, ספרו של סקוט ברקון "וידויים של דובר-מול-קהל" הוא אופציה טובה מאוד להעביר את הזמן, מלא בטיפים ורעיונות כיצד להתכונן ולהעביר הרצאה גם במצבים קשים (כולל סיפורי אימה של דברים רעים שיכולים לקרות במהלך הרצאה. לא כולל אזעקות באמצע הרצאה).

הנה לינק לספר:

4. קטנה לסיום. 


כשהייתי תלמיד ואחד הילדים האחרים הפריע (אני הייתי די ממושמע עד כמה שאני זוכר), המורה הוציאה אותו מהכיתה. היום גדלתי ואני בצד השני של הכיתה, ובשנים האחרונות למדתי שמורה נמדד לא רק ביכולת להתמודד עם מצבי קיצון, אלא גם ביכולת למנוע אותם. אני חושב שאותו הדבר קורה גם בפוליטיקה. 

המשך שבוע שקט.

יום שבת, 10 בנובמבר 2012

7 אתרים שכל כותב מצגות חייב להכיר

מקור התמונה: 123rf.com
רוצים לעצב שקפים שכולם יזכרו ? בעזרת האינטרנט, צמצום הטקסט ושילוב אמצעים ויזואליים נוספים הפך קל מתמיד. בפוסט זה ריכזתי עבורכם את האתרים שאני משתמש כדי לקחת תמונות, גופנים ורעיונות למצגות שאני כותב. 

תמונות

אני משתמש במצגות בשני סוגים מרכזיים של תמונות: Stock Photos ותמונות חובבנים. תמונות סטוק הן התמונות הקטנות או האיורים שאתם תמצאו בשקפים ליד הטקסט כדי להעביר נקודה. הן מאוד ממוקדות ולרוב לא גדולות — למשל תמונה של פרח, או רהיט או מחשב וכו'. 

ניתן למצוא תמונות סטוק בחינם באתרים הבאים:
הסוג השני של תמונות הן צילומי חובבנים. פליקר הוא דוגמא מצוינת לאתר המרכז תמונות כאלו. מדובר בתמונות מציאותיות יותר שיכללו לרוב יותר פרטים. אני משתמש בהן בשקפים שכל השקף הוא תמונה. ערבוב תמונות כאלו עם טקסט עלול ליצור עומס לצופים. 
בעוד שאתם יכולים לחפש ישירות בפליקר, אני משתמש במנוע חיפוש ייעודי לתמונות חופשיות, הכולל את פליקר ועוד מספר אתרים. הנה הכתובת:
  1. http://www.everystockphoto.com/
חלק מהתמונות מחייבות אתכם לציין מהיכן לקחתם את התמונה (זה נקרא Attribution ברשיון התמונה). אפשר לרשום את הכתובת בתחתית השקף שבו מופיעה התמונה, או להוסיף שקף אחרון שבו רשימה של התמונות שהשתמשתם בהן ומקורן. 

גופנים

בחלוקה גסה ניתן למנות שלושה סוגים של גופנים: גופני סריף (אלו עם הרגליים, כדוגמת Georgia, Times, Times new roman) גופנים חסרי-סריף (ללא רגליים, כדוגמת Arial, Gill Sans, Verdana), וגופני רוחב-אחיד (כדוגמת Courier, Courier New, Monaco).
כדי לא לבלבל את הקהל שלכם, השתדלו לבחור לא יותר מגופן אחד מכל סוג. השתמשו בגופן רוחב-אחיד לקטעי קוד, וגופן נוסף לשאר הטקסט (ואפשר להוסיף גופן שלישי מהקטגורייה שנשארה לכותרות). 
חוץ מהגופנים שכבר מותקנים לכם במחשב, שני האתרים הבאים מספקים גופנים חופשיים להורדה מחולקים לקטגוריות. השתדלו לא להשתולל יותר מדי עם הגופן כי לפעמים מה שנראה מדליק או מעניין במבט ראשון הופך למייגע בשקף החמישי.
כולנו נתקעים מדי פעם מול דף לבן. האתרים הבאים מרכזים עבורכם המון מצגות שאנשים אחרים כתבו. לא חייבים לחפש מצגת בדיוק על אותו נושא שאתם כותבים עליו, מספיק להסתכל במצגות שתופסות את העין ולקחת בהשאלה את הרעיונות המעניינים.
  1. http://speakerdeck.com
  2. http://slideshare.net
זאת היתה הרשימה שלי — ועכשיו תורכם. באיזה אתרים אתם משתמשים כדי לכתוב מצגות ? ספרו לי על זה בתגובות ! 


יום שבת, 3 בנובמבר 2012

בואו נגרום לסקס להישמע משעמם

מקור: 123rf.com
זה לא סוד שאנשים אוהבים סקס. זה גם לא מפתיע בהתחשב בעובדה שאנו צאצאים לשושלת ארוכה של אנשים שנאלצו לקיים סקס כדי שאנו נגיע לעולם. סקס מוכר כי הוא אחד הדחפים המעניינים והראשוניים שיש לנו בתור בני אדם.

ומסתבר שעם בחירה נכונה של שקפים — אפשר לגרום לסקס להיות מאוד משעמם.

בפוסט השבוע אני רוצה לעבור על העקרונות שהופכים מצגת למשעממת (אבל ממש), ולהציג עבורכם את המדריך המלא להרדים את המאזינים שלכם, גם אם הנושא מעניין ורלוונטי עבורם.

1. כתבו שקפים עמוסים במלל

התחנה הראשונה שלנו ביצירת מצגת משעממת היא השקפים. מתכון בטוח לשעמום הוא ריבוי מלל על שקפים באופן כזה שכשמישהו מסתכל (ויזואלית) על השקף, כל האזור יראה כמו בליל שחור/לבן, בלי אפשרות לזהות פרטים, קצת כמו התבוננות בקן נמלים.

לצורך הדוגמא, בואו נשווה את שני השקפים הבאים:



רק דמיינו את הסיפור המרתק שהמרצה שקיבל את השקף הימני יכול לספר, את כל הפרטים הלא כתובים שאפשר להוסיף כשמסבירים על הגמטה הזכרית שמחפשת את שותפתה, ובצד השני דמיינו את המרצה המשועמם שנתקע עם השקף השמאלי.
גם אם אותו מרצה ירצה מאוד להיות מעניין, רק להתחיל להסביר את מה שכתוב בשקף כבר ישעמם את כולם ויגמור חצי הרצאה, מה שלא ישאיר הרבה זמן לסיפורים.

2. הוסיפו שקפים מיותרים

בואו נניח שבהרצאה על התרבות מינית החלטתם לספר שלרוב הגמטות מחולקות לזכר ונקבה, אך לא בכל המקרים. שקף שיכלול רשימה של כל המינים ההטרו-גמטיים הוא מיותר לחלוטין ויתרום רבות לתחושת השעמום.
מה קורה כששקף זה מופיע על המסך ? או שהמרצה יעבור אחד-אחד על הרשימה, או שידלג על השקף במשפט מתנצל (”רשימה מלאה אתם יכולים למצוא בשקף, אנו נמשיך הלאה“).

אם בטעות הייתם באמצע סיפור מעניין לפני שהגעתם לשקף המיותר, הצלחתם לקטוע את רצף הדיבור, לחסל את המתח ולשלוח את כולם חזרה לפייסבוק.

רוצים להיות משעממים ? אם יש לכם מידע אנציקלופדי שאנשים יכולים בקלות למצוא לבד — הכניסו אותו כשקף או אפילו שניים.

3. הדגישו את הפרטים הקטנים או השליליים

דרך בטוחה נוספת לשעמם (עובדת מעולה באקדמיה) היא התמקדות בפרטים הקטנים או השליליים. אם תפתח את ההרצאה במילים ”לפני שאוכל לדבר על חיי המין של הצפרדעים, אני הולך להתחיל בהסבר הרקע התיאורטי והאנטומי של חיות אלו“, ואז תשקע בכל הפרטים התיאורטיים המשעממים — עד שתגיע לעיקר כבר אף אחד לא יקשיב לך.

כשאתם מעבירים הרצאה משעממת, נסו להתחיל מהפרטים המשעממים ולדחות את החלק המעניין לסוף.

יש לכם רעיונות נוספים איך לשעמם את המאזינים שלכם גם בנושאים מעניינים ? ספרו לי על זה בתגובות !

יום שבת, 27 באוקטובר 2012

מה המטרה של ההרצאה שלך ?

השבוע חבר ביקש את עזרתי בבניית הרצאה. אותו חבר נדרש להעביר שעה של הרצאה על נושא שהוא לא היה בקיא בו ב 100% וקצת נלחץ מהסיטואציה. הרי, הוא טען, אם אין לי נסיון מספיק בטכנולוגיה, מה אוכל לחדש לכל האנשים שם ?

מאחר והטיעון הזה עולה הרבה בהרצאות, נזכרתי בפעם הראשונה שאני העברתי קורס ג׳אווה. זה היה אחרי 4 שנים של נסיון בתור מתכנת ג׳אווה במשרה מלאה, כשחשבתי שאני יודע כל מה שאפשר לדעת על הטכנולוגיה.

לא לקח לי יותר ממספר שעות להבין כמה טעיתי...

השאלות של תלמידים שעבדו על פרויקטים שונים משלי, וגם חלק מהתרגילים שלא הצליחו בפעם הראשונה, עזרו לי להבין שיש קשר בין כמה המדריך מכיר את הטכנולוגיה לאיכות ההרצאה, אבל הוא הרבה יותר חלש ממה שאנו מדמיינים.

כדי שהרצאה תצליח, ולא משנה אם זה קורס של יומיים או הרצאה של שעה, אתה חייב להתחיל ממטרת ההרצאה - למה בכלל אתה הולך לדבר ? מה המסר שאתה רוצה להעביר ? עם מה אנשים יצאו בסוף ?
רק אחרי שהצלחת לגבש מטרה, אפשר להתחיל להתכונן להרצאה שתעמוד במטרה שהצבת. הנה כמה דוגמאות למטרות:

1. אני רוצה לגייס לקוחות חדשים לעסק
נניח שיש לך עסק של הפקת מסיבות ימי הולדת לילדי גן (כן, זה פורח בתקופה האחרונה), ואתה מגיע לדבר בכנס שחלק מהמשתתפים בו הם הורים לילדים בגיל המתאים. בגלל שהמטרה היא גיוס לקוחות, אפשר להתחיל את ההרצאה בסיפור מדליק על יום הולדת מוצלח במיוחד שהפקת - כולל תמונות והכל. אחרי זה אפשר להמשיך לסקירה של טרנדים חמים בתחום, מה עובד ומה לא עובד.

2. אני רוצה שעובדים חדשים יכירו טוב יותר את סביבת העבודה
הרצאה יכולה להיות גם פנים ארגונית. אם רוצים להכניס קבוצה של עובדים חדשים לעניינים ומהר כדאי להתחיל מסיפור קצר על איך להכיר את האנשים הנכונים בעבודה יכול לחסוך זמן, ולהמשיך במעבר על בעלי התפקיד בחברה. לא לשכוח לחלק דף עם כל המידע מסוכם.

3. אני רוצה שיותר אנשים ישתמשו בטכנולוגיה XYZ
גם כאן כדאי להתחיל בסיפור - אולי על מישהו שהשתמש בטכנולוגיה וזה חסך לו זמן וכאב ראש, אחרי זה להציג את המספרים ומה כל אחד צריך לעשות כדי להתחיל להשתמש בטכנולוגיה זו עוד היום.

מה שמעניין בדוגמאות אלו הוא שהכנה בה ומונחית מטרה להרצאה הרבה יותר חשובה מהיכרות עם עולם התוכן. מטבע הדברים לא כדאי לנסות ללמד את סבתא איך למצוץ ביצה, אבל עם הכנה נכונה ומונחית מטרה - אתה תצליח לחדש משהו אפילו לסבתא.

יום שבת, 20 באוקטובר 2012

הקהל שלך חולם בהקיץ ? כך תחזיר אותם למציאות

מקור תמונה: 123rf.com
השבוע ישבתי בהרצאה מעניינת על חידושים בתחום שאני מתעסק בו. קצת אחרי תחילת ההרצאה הטלפון סימן לי ברטט שהגיע סמס חדש — לא רציתי להפסיק להקשיב, אבל מצד שני המרצה הגיע לנקודה שהרגשתי שאני מבין את הפואנטה וחשבתי שהפסקה קצרה לא תגרום לנזק.
הסמס גרר סימוס תגובה, ועוד אחד מהצד שלי. כשחזרתי להקשיב כבר היה מאוחר מדי. החמצתי חלק חשוב מדי מהסבר הרקע. הדבר הבא שנאמר שהצלחתי להבין היה ה"תודה רבה" בסוף ההרצאה.

כשאנחנו עומדים ומדברים מול קהל, זה מפתה מאוד לדמיין שכולם מקשיבים בריכוז מלא מתחילת ההרצאה ועד סופה, שאנחנו כל כך מעניינים שכולם ישתיקו את הטלפונים, יכבו את המחשבים הניידים, ולא יחשבו על שום דבר מלבד הסיפור המרתק שאנו מספרים. המציאות קצת שונה.

כמו שאתם (ואני) נתנתק לפעמים מהרצאה, כך גם הקהל שלכם. בואו נבדוק איך אפשר לעזור לקהל שלכם לחזור לעניינים בחיוך.

1. עצרו לסיכום ביניים

כשאתם מכניסים סיכום ביניים כל 4-5 דקות, אתם מחלקים את ההרצאה שלכם למקטעים קלים לעיכול. כל פעם שמאזין עשה הפסקה, הוא יכול לחזור למקטע הבא ולהמשיך אתכם עד סוף ההרצאה בחיוך. 
הדרך הנכונה לסיכום ביניים היא להגיד בכמה מילים מה ראינו, תוך הדגשת הנקודות הרלוונטיות למקטע הבא. הרעיון הוא שגם אם מישהו נכנס באמצע להרצאה שלכם, מהר מאוד הוא יוכל להשתלב ולהבין את הנקודה. 
לדוגמא, אם אתם מספרים על שיווק מפה-לאוזן, סיכום ביניים יכול להישמע כך: ”עכשיו שראינו ששיווק מפה לאוזן חוסך לנו כסף, מאחר והוא חוסך בעלות הפרסום, בואו נראה מספר דרכים לבצע שיווק מפה לאוזן“. 
מספיק משפט אחד במקום הנכון כדי לגרום למאזינים שלכם להרים שוב את הראש ולהקשיב. זה האיתות שלהם שהתחיל נושא חדש ואפשר לחזור לעניינים. 

2. השתמשו בסיפורים במקום הסבר תיאורטי

בכל מצב שניתן להסביר או להמחיש נושא באמצעות סיפור — בחרו בסיפור (גם אם הוא פחות מדויק).לסיפור קצר יש התחלה, אמצע והכי חשוב סוף. מעבר לזה שסיפור מעניין יותר, הוא גם מאפשר לכולם לדעת בדיוק מתי הוא נגמר וכך נותן איתות לאנשים שהם יכולים לחזור להקשיב. 

הסעיף הזה נשמע יותר קל ממה שהוא באמת. נניח שאתם רוצים לטעון שילדים יצירתיים יותר ממבוגרים ויעדיפו לקחת סיכונים כשהם לא בטוחים. הדבר הקל לעשות הוא לחפש מחקר, להציג טבלאות, גרפים ולשכנע באמצעות ההגיון בנקודה שלכם. 
הדבר הנכון לעשות הוא פשוט לספר על ילד שעשה משהו יצירתי. ואז עוד סיפור כזה. ואז עוד אחד. זה מעביר את אותו המסר, אבל הפעם חילקתם נקודה ארוכה לשלושה סיפורים מעניינים, ואם הפסדתי את אחד מהם אני עדיין אוכל להמשיך אתכם עד סוף ההרצאה. 

3. השתמש בתוכנית

מוכנים להתחיל את ההרצאה ? נסו את המשפט הבא: ”שלום, שמי ינון פרק. יש לנו 30 דקות לדבר ובהן אני אציג 5 נקודות. אני אקדיש 5 דקות לכל נקודה, ובסוף 5 דקות לשאלות“. — עכשיו, בכל פעם שסיימתם נקודה חזרו על התוכנית. אמרו ”עד עכשיו דיברנו על נקודה 3, אני עובר עכשיו לדבר על הנקודה הרביעית“. 
זה לוקח 10 שניות להציג את התוכנית, ותוכנית מול העיניים מאותתת לאנשים באיזה נקודות הם יכולים לחזור להקשיב. 

כשאני למדתי בבית הספר רוב המורים כעסו אם תלמיד איבד ריכוז. בתור מרצים, חשוב שתבינו כי אנשים מאבדים ריכוז כי כך המוח עובד. קצת מקשיבים, ואז קצת חולמים בהקיץ, ואז חוזרים לאיזה סמס, וחזרה להרצאה. מרצים טובים עוזרים לאנשים לחזור להרצאה.

יש לכם סיפורים על חלומות בהקיץ בהרצאה ? ספרו לי על זה בתגובות.

יום שבת, 13 באוקטובר 2012

אל תסתכל בקנקן אלא... אה בעצם במחשבה שנייה

לא מזמן פנו אליי מהמכללה שבה אני עובד להכנס לכיתה במקום מרצה אחר באמצע קורס. זה לא אירוע חריג כמובן, אם אתם נרשמים לקורס במכללה פרטית ויש תלונות על מרצה, הרבה פעמים יחליפו אותו במרצה טוב יותר כדי לשמח את כל הצדדים.

מכל מקום, מה שהפתיע בסיפור הנוכחי הוא זהות המרצה. הכרתי אותו כבן אדם רציני ומקצוען בתחומו — לא אחד שציפיתי לשמוע עליו תלונות. 

אם נחזור לכיתה, אחרי 2-3 מפגשים, כשהתלמידים התחילו לחייך שוב ואיומי התביעה פסקו, התחלתי לשאול את השאלה המתבקשת, מה היה כל כך רע במרצה הקודם. כולם הסכימו שמדובר בבן אדם מקצועי המכיר את החומר. הבעייה היתה באופן ההעברה. 

עכשיו אני טיפוס די עקשן אז ניסיתי להמשיך לחפור: מה בדיוק היה לא בסדר באופן ההעברה, האם רמת ההתעמקות ? כמות התרגולים ? רמת העניין בשיעור ? — ולהפתעתי מצאתי שכל התשובות נכונות, כלומר כל המשתתפים הסכימו שאופן ההעברה היה לא טוב, אך כל אחד מצא בעיות אחרות באופן ההעברה. 

וכאן אנו מגיעים לנושא הפוסט שלנו להיום, הקנקן. 

כשאתה נותן הרצאה כבר אחרי הדקות הראשונות רוב האנשים החליטו האם שווה להמשיך להקשיב לך או שלא. אם הם החליטו שאתה שווה הקשבה, הם יקבלו בסלחנות גם את הטעויות שלך, ויצאו מגדרם כדי להשאר ערים גם אם הסיפורים שלך משעממים. 

לעומת זאת, אם החליטו שאתה לא שווה את הזמן שלהם (החלטה שברובה היא לא מודעת), הם ימצאו פגמים בסיפורים הכי מעניינים שלך, לא יצחקו מהבדיחות ויצאו מגדרם רק כדי למצוא איפה אתה טועה. אם תגיש את הארוחה שלך בקנקן מלוכלך, אף אחד אפילו לא יטעם. 

הקנקן הוא אחת הדרכים שבהן תוכל להשפיע על ההחלטה. הנה כמה רעיונות שתוכל לנסות כדי לשפר את הרושם הראשוני:
  • תגיע מוקדם. חצי שעה לפני זה מעולה. 
  • התחל את ההרצאה עם סיפור מעניין שקשור לנושא.
    כזה שהתאמנת בבית איך לספר אותו טוב.
  • תחייך. הרבה. 
להכיר את החומר שלך זה כמובן חשוב, אבל אם תעשה רק את זה הקהל שלך פשוט לא יצליח להקשיב לך, ואז בזבזת את הזמן שלך ושל כולם. 

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

אל תחכה לפעם הבאה

”אתה כותב בלוג על הרצאות ? נשמע מעניין, אני אקרא בפעם הבאה שאצטרך להעביר הרצאה...“

לפני שנוכל להתייחס למשפט הזה, בואו נדבר רגע על איך אנחנו לומדים. בשנת 1980 האחים סטוארט והוברט דרייפוס ניסחו מודל המתאר כיצד תלמיד רוכש מיומנות חדשה ב-5 שלבים.
כשאנו מגיעים ללמוד מיומנות חדשה, השלב הראשון הוא מעקב אחר כללים. זו הסיבה שספרי מתכונים כתובים כמו רשימת כללים. כך קל למי שלא יודע לבשל לעשות את הצעד הראשון.
עם הזמן, אנו מתחילים להבין איפה הכללים נמצאים ואת הטרמינולוגיה שמשתמשים בה, אנו מבינים מה זה להקציף ביצים ואולי קצת פחות חוששים מהמטבח.

ההתקדמות המשמעותית יותר במודל תגיע רק אחרי כמה חודשים של עבודה, כשנתחיל לנסות דברים באופן מכוון, להסתכל על התוצאות ולנסות להבין מה הצליח, מה לא הצליח ולמה. אפשר לומר שכדי להצליח להגיע לרמת מיומנות טובה נצטרך שילוב של נסיון מכוון יחד עם רפלקסיה על הנסיון הזה, ומוכנות לטעות ולהסיק מסקנות.

זו הסיבה שטבחים מקצועיים מחפשים כל הזדמנות לבשל משהו חדש.
זו הסיבה שמוזיקאים מקצועיים מחפשים הזדמנויות לנגן משהו חדש.
זו הסיבה שצלמים מקצועיים מחפשים כל הזמן מה לצלם.

וזו בדיוק הסיבה שמרצים מקצועיים מחפשים כל הזמן הזדמנות להעביר הרצאה.

הצעד הראשון שלכם בלהיות מרצים יותר טובים הוא להפוך את הסיפור, במקום לחכות לפעם הבאה שתצטרכו להעביר הרצאה ואז לחפש את הכללים — נסו לחפש את הפעם הבאה שתוכלו להעביר בה הרצאה, ואז לראות מה מהכללים עובד.

קחו טכניקה ונסו אותה שוב ושוב עד שהיא תעבוד לכם, או שתגלו שזה לא מתאים ותזרקו אותה.
רק כך ההרצאה הבאה שבאמת תצטרכו להעביר תצא כמו שתמיד חלמתם.

יום שבת, 29 בספטמבר 2012

בלונדינית ? צאי לי מהסלייד

תמונה מ: 123rf.com
לעתים קרובות מדי אנו נתקלים בתמונות מוזרות במצגות. בין אם מדובר בבלונדיניות, חתולים או קומיקס מנגה יפני, תמונות מוזרות הן סימפטום לבעייה גדולה יותר בכתיבת המצגת. בפוסט זה אנחנו הולכים להבין את הבעייה האמיתית שמובילה לבלונד —ולשים לזה סוף.

בשביל להבין למה התמונות האלה שם, נתחיל מההתחלה. איך אתם ניגשים לכתוב מצגת. כשאני התחלתי לכתוב מצגות הסבירו לי בבית הספר שהמצגת צריכה לכלול ראשי פרקים של ההרצאה בנקודות. הפאואר פוינט תמך בגישה הזו של המורים, וכך כל המצגות שכתבתנו כללו בעיקר טקסט.

המטרה, אגב, של אותן מצגות היתה מאוד שונה מהמצגות שאני (ואתם) כותבים היום.

1. איך הבלונד פלש לנו למצגות.

תפקידה של מצגת למורה בבית הספר הוא להראות ידע. המורה לא רוצה לשגע אתכם ולבקש שתכינו גם עבודת סיכום וגם הרצאה בכיתה, לכן מישהו החליט לעשות "הנחה" לתלמידים. המצגת תשמש גם כעבודת הסיכום. אחרי השיעור, המורה לוקחת הביתה את המצגת, קוראת אותה ולפי זה נותנת ציון.

בואו נניח שכתבתם כזו מצגת ועכשיו אתם מסתכלים עליה במבט נוסף. לפני ההגשה, סביר שתרצו להוסיף קצת "קישוטים", כדי שלמורה לא יהיה משעמם בעין בזמן שהיא עוברת על המצגת ונותנת את הציון. אולי תרצו לשים תמונה של סלסלת פירות, או כל דבר שיעלה חיוך — זה בטח לא יזיק.

מטבע הדברים כשאנו גדלים, והקהל משתנה, אנו ממשיכים להשתמש באותה התבנית. כותבים מצגת המהווה סיכום או ראשי פרקים, ומוסיפים קישוטים. רק מה, עכשיו הקישוטים השתנו ובמקום איור של סלסלת פירות נראה לנו הגיוני לשים תמונה של בלונדינית, או קומיקס, או חתולים (או כולם יחד).

2. מה שלא תורם למסר, פוגע במסר.

המציאות היא שרוב המצגות שתכתבו מטרתן להעביר מסר ולמכור רעיון, ולא להפגין ידע. לאף אחד לא אכפת אם אתה מכיר את החומר או לא, מה שחשוב זה אם אתה מסוגל להסביר לי אותו, בצורה מעניינת ושאני אבין.

אם המצגת שלכם אמורה לשמש כלי עזר או תפאורה להעברת המסר, אז אין בה מקום לבלונדיניות, קומיקסים וחתולים. הם רק מסיחים את הדעת מהמסר.
הבלונדינית עומדת בפני עצמה, היא גונבת לכם את הפוקוס, היא משתלטת על הפריים וקוטעת את רצף המחשבה. הבלונדינית תרחיק ממך את המאזינות בקהל, וגם חלק מהמאזינים.

אבל בעיקר — להעביר מסר ולשכנע זה עבודה מספיק קשה. תשקיעו את האנרגיה שלכם במסר, לא בקישוטים.

יום שבת, 22 בספטמבר 2012

הדרך הקלה ביותר לשפר את המצגת שלך עוד היום

מכיר את ההרצאות האלה שאתה יוצא מהכיתה וחושב לעצמך — וואו אני לא הבנתי מילה ממה שהמרצה דיבר, אבל מעברי השקפים המעולים שהוא בחר ילוו אותי בשארית חיי ? אם התשובה היתה שלילית, אז בוא נדבר קצת על מעברי שקפים במצגות. 

כתיבת מצגת אינה משימה קלה. עליך לחשוב מה להגיד בכל שלב, לתכנן את השקפים, לבחור תמונות שיתאימו וכל הזמן לדאוג שלא יהיו יותר מדי שקפים. אבל גם לא פחות מדי.

כשאתה מתחיל לכתוב מצגת, ועומד מול דף ריק או מול השקף הראשון מנסה לחשוב על כותרת טובה — הדבר שהכי מתחשק לעשות הוא לברוח מכל העסק (עדיף במכונת הזמן הקרובה לתקופה לפני המצאת המצגות). 

וזה בדיוק מה שהמוח שלך עושה כשאתה ממשיך לכתוב את המצגת.

יש הרבה דרכים למוח לברוח, יש כאלה שמתחילים לחפש תמונות שיתאימו, אני אוהב לחפש פונטים שישבו "בול" על הנושא שאני רוצה להעביר, אבל הצרה הגדולה מכל היא מעברי השקפים. 
חיפוש מעברי שקפים שואב אותך פנימה, ומה שיותר גרוע זה שהוא נמשך לכל אורך כתיבת המצגת. 
מרצים מסוימים שיצא לי לשמוע משקיעים גם זמן בבחירת אנימציות בתוך השקף, מה שגורם לכך שלא רק שהשקף ייכנס בהנפשה, אלא גם תוך כדי הצגת השקף חלקים שונים שלו ייכנסו באופן מדורג. 

אז מה בעצם רע במעברי שקפים מונפשים ? 

מעברי שקפים מונפשים אינם תורמים למסר שלך

בתור קהל אנחנו מאוד צפויים. גם המוח שלנו רוצה לברוח למחוזות רחוקים (ואולי) יפים יותר. 
תנו לקהל שלכם את הסחת הדעת הקטנה ביותר ואיבדתם אותם. זו הסיבה שאנחנו מתעקשים לכבות טלפונים לפני תחילת ההרצאה.

הנפשות יפות נותנות לקהל שלך את המילוט המושלם. במקום להקשיב למסר הקהל שלך הולך לאיבוד בין מעברי השקפים.

מעברי שקפים מונפשים נראים מוזר כשחוזרים שקפים אחורה

בשקף מספר 17 אחד המאזינים שואל שאלה, שהתשובה אליה מוסברת באופן מאוד ברור בתרשים שבשקף 12. לחזור 5 שקפים אחורה ולחכות לאנימציות שילכו בכיוון ההפוך זה מייגע, וזה קורה בדיוק בזמן הכי גרוע, כי ממילא כשמאזין שואל שאר האנשים בפוטנציאל ללכת לאיבוד.

מעברי שקפים מונפשים מסיחים את דעתך מהדבר החשוב

כשאני בא לשמוע אותך מדבר, אני רוצה שתספר לי סיפור שאני אוכל להתחבר אליו. ככל שההשקעה שלך לפני ההרצאה ממוקדת במעברי השקפים, כך אתה תשקיע פחות בחידוד המסר שלך והסיפור שאתה רוצה לספר. 

השקעה במעברי שקפים מונפשים היא דרך מעולה לברוח מהעבודה האמיתית של הכנה להרצאה, של חידוד המסר ושל נסיון חוזר ונשנה לספר את הסיפור שלך ושיפורו. הדרך הקלה ביותר לשפר את ההרצאה שלך היא לבטל את מעברי השקפים המונפשים. את הזמן שהרווחת נצל לחזרה וחידוד המסר. שוב. ושוב. ושוב. 




יום שבת, 15 בספטמבר 2012

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו

מקור התמונה: 123rf.com

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תסביר טוב מה הרעיון שלך יכול לעשות בשבילי.

כי האמת היא שזה לא כמה כוח סוס יש למזגן שאתה מוכר, אלא איך הוא יגרום לי להרגיש (קריר ונעים).
ספר לי  מי האנשים שכבר קנו את הרעיון, כי כשאני לומד טכנולוגיה חדשה מעניין אותי לדעת לאיזה שבט אשתייך אחרי שאתחיל להשתמש בה.
מה לגבי המפרט הטכני ? שמור אותו לאחר כך. אם הרעיון שלך מספיק מעניין אני כבר אשאל בעצמי.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, שים את האגו שלך בצד

כי אם אני עסק-של-בן-אדם-אחד ממש לא עושה עליי רושם שיש לך לקוחות גדולים, אני מעדיף לשמוע על הלקוחות שלך שדומים לי.
וגם לא כל כך יעניין אותי לשמוע שזכית בפרסים או הערכות, אלא אם כן זה הגיע מאנשים שאני מעריך. והאמת שגם אם יש לך מיליונים של דולרים בחשבון בנק, אתה יכול להעביר מסר טוב בפשטות שתדבר אפילו אליי.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תשקיע גם בדברים הקטנים

כי כשאני נכנס לחנות ואין אנשי מכירות זמינים זה מעיד על רמת השירות שאקבל אחרי שקניתי את המוצר.
ואם הגעת להרצאה לא מגולח או לבוש ברישול, זה גורם לי לחשוב שהרעיון שלך לא מספיק מלוטש. ואולי כדאי שאהיה יותר ביקורתי כלפי הדברים שאתה אומר.
בצד השני כמובן כשהכל מסביב מושלם, אני הרבה יותר פתוח לשמוע את המסר שלך.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תשתדל להיות דומה לי (בדברים החשובים)

כי הרבה יותר קל לי לייצר יחסי אמון עם מישהו שנראה כמוני, שמתנהג כמוני ונותן לי את ההרגשה שהוא חושב כמוני. נסה בהרצאה הבאה שלך להבליט את הדמיון ולהזכיר חוויות משותפות. אחרי שיצרת אמון הרבה יותר קל לי לקבל את שאר הדברים שתגיד.

ובפעם הבאה שתעביר הרצאה תנסה לזכור שבהרצאה אתה מוכר לקהל שלך רעיון. בתור מרצה אחריותך לחשוב על הרעיון מעורר השראה, וגם למכור אותו בדרך המשכנעת ביותר.
אז שתהיה לכולנו שנה נפלאה עם המון הרצאות מעוררות השראה שישנו את הכל.

יום שבת, 8 בספטמבר 2012

שלוש פתיחות להרצאה שיביאו אותך הישר לתהום

מקור תמונה: 123rf.com
רושם ראשוני הינו אחד הגורמים המשפיעים ביותר על האופן שבו אנשים שופטים אותך, והדבר נכון פי כמה בהרצאה מול קהל. רוב הקהל שמגיע לשמוע אותך חושב בתבניות, למשל "המרצה המגניב שיודע הכל וגם מספר בצורה מעניינת", לעומת "האיש הממלמל שעשה משהו חשוב אבל אני לא מבין כלום ממה שהוא אומר". כבר אחרי 2-3 דקות חלק נכבד מהיושבים בקהל יסווגו אותך לקטגוריה שהם מכירים מבעוד מועד.
פתיחה טובה להרצאה יכולה לעשות את כל ההבדל ולגרום לאנשים להקשיב טוב יותר למסר שלך, לקחת אותך ברצינות ואף ללכת אחריך עם הקריאה לפעולה שאתה מציג.

מצד שני, פתיחה גרועה להרצאה עלולה לסווג אותך בתור "המדריך שרק קרא את החומר לפני השיעור אבל לא באמת מבין על מה הוא מדבר". אחרי פתיחה גרועה מאוד קשה לחזור לתלם ולייצר אמינות.

למרות שכולנו יודעים את החשיבות של פתיחה, עדיין אני רואה מרצים שבוחרים לפתוח את ההרצאה בדרך שקשה מאוד להתרומם ממנה להמשך ההרצאה. הנה כמה דוגמאות מהחיים שאני ממליץ להתרחק מהן:

1. פתיחה בהתנצלות

”ביקשו ממני לבוא לספר על ... אבל האמת שאני שכחתי לגמרי שקבענו את ההרצאה להיום, ולכן הגעתי לא מגולח וללא מצגת. אני מאוד מתנצל על כך“

”שלום לכולם, חזרתי אחרי שבוע מחו"ל. אני יודע שקולי לא נשמע כבר שבוע אבל זאת הסיבה.“

כשאתה מתחיל הרצאה בהתנצלות או הסבר על מה קרה לא בסדר, למה קרה לא בסדר, מה עשית נכון או לא נכון, אתה שם את הדגש במקום הלא נכון.

עכשיו מה שאני אזכור מההרצאה שלך הוא חוסר האחריות שלך.
עכשיו אתה מתויג אצלי בראש כמישהו שמזלזל בי ובזמן שלי.
עכשיו אני מרגיש רע, ואפילו לא התחלת לדבר.

בפעם הבאה שתרצה להתחיל מהתנצלות, וותר על זה. או יותר טוב — תשקיע את כל מה שצריך כדי שלא תצטרך להתנצל.

2. פתיחה בבדיחה

למרות שמאוד קשה לספר בדיחה מול קהל גדול, הרבה אנשים כשמגיעים לדבר מול קהל נתקפים בהרגשה שהם סטנדאפיסטים ללילה אחד ומנסים את הבדיחה הגדולה שלהם.
יש מספר בעיות בבדיחות כפתיחה. מעבר לאי נעימות שתגרם אם אף אחד לא יצחק, הרבה בדיחות כוללות מאפיינים סקסיסטיים או פוגעניים כלפי קבוצות מסוימות.

באחת ההרצאות ששמעתי הדובר הציג בפתיחה תמונות של בחורה יפה ומכוערת, וניסה לעשות אנלוגיה בינן לבין טכנולוגיות מסוימות. זה פשוט יצר מבוכה בקהל עד שבסוף אחד המארגנים קם וביקש מהמרצה לרדת מהבדיחה.

כן מומלץ לשלב הומור קל לאורך כל ההרצאה, אבל להשאיר את זה מאוד קליל ומרומז ולא בתור הרעיון הראשי. דוגמא טובה להומור קל אפשר למצוא בהרצאה של קן רובינסון בטד

3. פתיחה ביקורתית אודות הקהל או המארגנים

אתה בכנס גרוע. המקרן לא עובד, הקפה לא טעים ושאר המרצים היו איומים. כשאתה פותח הרצאה בביקורת על הכנס אתה פוגע בעצמך ובהרצאה שלך. אתה חלק מהכנס. 
מבחינת הקהל, כשהוא בא לכנס ואומרים לו שהכנס לא טוב, אז החוויה בכללותה תזכר כמשהו לא טוב, וכן — זה כולל אותך. 

מעבר לזה, כשאתה מזכיר את הדברים הרעים ומעורר אותם, אתה רק מחדד את ההרגשה הרעה גם בקרב אותם מאזינים שאולי לא שמו לב או שלא חשבו שהיה כל כך נורא. 

נסה לקבל הכל בחיוך ולשדר את החיוך הזה הלאה לקהל. כך גם אתה תרגיש טוב יותר בהרצאה וככל הנראה גם המאזינים. 

נתקלתם בעוד פתיחות קשות ? אל תשמרו בבטן ! ספרו לי על זה בתגובות.

יום שבת, 1 בספטמבר 2012

הפניית הגב לקהל והרגלים רעים אחרים

תמונה מ: 123rf.com
 ”מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני
מי שמביט בי מאחור לא יכול לשאול אותי
שאלות ששואלים מלפנים
מי שמביט בי מאחור...“

  — הכבש השישה עשר

הרצאה זה לא עניין קל. עליך להכין מראש את כל החומר, לתכנן נושא שהקהל יתעניין בו, להגיע מוכן ובזמן עם כל השקפים ובסוף גם לדבר 30 או 40 דקות. בתוך כל ההמולה קל לנו לשכוח את המכשולים הקטנים שאנו שמים לעצמנו.

בואו נעבור על רשימת הרגלים רעים שאני מנסה להיגמל מהם, ולמה כל אחד מהם יכול לקלקל גם את ההרצאה המושקעת ביותר.

1. הפניית גב לקהל כדי לכתוב על הלוח

העברתי השבוע הרצאה שהתחילה ממש טוב. הסיפורים היו מעניינים, שמרתי על קשר עין טוב ואפילו שאלות הקהל וההשתתפות היו בטוב טעם. באחד השקפים נזכרתי בשם של ספר נוסף שלא הופיע בשקף, ורציתי לשתף את התלמידים אז עצרתי, הסתובבתי וכתבתי את שמו על הלוח.

הנה רשימה חלקית של הדברים שקרו בכיתה באותן 4 שניות:

  • 5 תלמידים פתחו את הלפטופים שלהם והתחילו לבדוק מייל
  • 3 תלמידים נוספים פתחו לפטופים והתחילו בגלישה לפייסבוק
  • קבוצה קטנה מקדימה התחילה להתלחשש 
  • שני תלמידים בשולחן האחורי התחילו לעיין בחוברת לקראת מבחן שיש להם בקורס אחר
כשהסתובבתי חזרה (אחרי 4 שניות) נאלצתי לעבוד קשה כדי לחזור לאותה רמת קשב. 

בפעם הבאה שאתה חושב להוריד את העיניים מהכיתה (אפילו לרגע) — פשוט תוותר. לא יקרה כלום אם תשלח להם את שם הספר במייל.

כשאתה מתחיל לדבר קשר עין עם הקהל הוא הדבר החשוב ביותר. זה כמו חוט שמחזיק את האנשים מקשיבים וערניים. הנה עוד כמה דוגמאות שיכולות לגרום לאיבוד קשר עין עם המאזינים, וכך לאיבוד רמת הקשב.

2. כיבוי אורות כדי שיראו את המצגת

זה אחד הסעיפים הקשים, מאחר והרבה פעמים תלמידים מבקשים ממך לכבות את האור כי קשה להם לראות את המצגת. אני לא בטוח מה התשובה הנכונה כאן, אבל אני כן יודע להגיד שבכל פעם שאני נמצא בהרצאה עם אורות כבויים (בתור קהל) מהר מאוד אני מתחיל לנמנם.

ֿבנוסף, קשה לשמור על קשר עין כשאתה עומד בחושך והתאורה היחידה היא על השקפים.


3. לשכוח שלכל דבר טוב יש סוף

רמת הקשב של הקהל שלך מוגבלת. בהרבה מקומות מדברים על 20 דקות, אני חושב שלפעמים אפשר להגיע גם ל 30-40 דקות ולהשאר מעניין. מה שבטוח זה שכשדברים מתחילים להרגיש כמו מריחה, הקשב הולך לאיבוד מאוד מהר.

השאר את שעת הסיום של ההרצאה ברורה בראש שלך, והשאר עם העיניים על השעון לכל אורך הדרך. לא אכפת לי כמה אתה יודע על נושא מסוים, אכפת לי שתספר את זה בצורה מעניינת.

אז בפעם הבאה שאתה מדבר תשים לב לקהל שלך, תסתכל על האנשים בעיניים ונסה להבין מתי הם מקשיבים ואיזה חלקים לא מעניינים אותם.
שמת לב לעוד דרכים לאבד קשר עין ? ספר לי על זה בתגובות !

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

איך תחדד את המסר שלך באמצעות הפוגות מתוזמנות

תמונה מ: 123rf.com
קח ספר. כל ספר. ופתח אותו בעמוד אקראי. 

האם הטקסט בספר מסודר צפוף-צפוף ללא מרווחים ? אני די בטוח שלא (אלא אם כן הספר שפתחת הוא האריסון). ספרים כוללים הפסקות בין משפטים, הפסקות בין פסקאות ולפעמים אפילו חצי עמוד יישאר ריק אחרי שמסתיים פרק. 

אז למה בהרצאה שלך אתה מתעקש לדבר 50 דקות ברצף בלי לקחת דקה לנשום ? ויותר גרוע, למה אתה מוסיף "אהה" במקומות שהמח שלך רוצה קצת אוויר ? 

דיבור רציף המשתמש במילות "מילוי" פוגע באיכות ההרצאה שלך, ומפריע לקהל שלך להבין לעומק את המסרים. ובכל זאת מרצים רבים חוששים כאילו בדיבור שלהם הם מחזיקים את קירות האולם במקום, ואם לרגע ישתרר שקט כל האולם יקרוס.

הנה כמה רעיונות להפוגות בהרצאה הבאה שלך.

1. הפוגה לצורך הבנה

כשהמוח שלנו קולט גירויים מבחוץ (למשל סיפור מעניין בהרצאה), הוא תחילה מעבד אותו בחלק הלא-מודע. העובדות החדשות נבדקות אל מול עובדות קודמות שאנו מכירים ונוצרים קונפליקטים. ייתכן והם נובעים מזה שלא הבנו נכון את העובדות החדשות, או שאולי העובדות הישנות היו לא נכונות. עכשיו המוח מחכה לקצת שקט מבחוץ (שהחלק המודע יתפנה) כדי להציף את הקונפליקטים ולנסות לפתור אותם. 

פתרון של קונפליקט בין עובדות ישנות לחדשות מחדד את ההבנה של העובדות החדשות, ולפעמים גם מציף שאלות מעניינות לגביהן. 
אם לא תתן למאזינים שלך רגע מנוחה, יהיה להם הרבה יותר קשה להבין את המסר שלך.

אני לרוב עוצר כל 5-10 דקות לשאלות. בעצירה כזו אני נותן כ 20-30 שניות של שקט כדי לתת לכולם הזדמנות לעבד את המסר ולנסות להבין איך הוא מסתדר עם דברים אחרים שהם יודעים.

טכניקה נוספת שאני משתמש בה היא הפסקה באמצעות שתייה. אם הסברתי נקודה מעניינת, אני לוקח לגימה מכוס מים שהכנתי מבעוד מועד. כך אני גם מרענן את הגרון וגם נותן למאזינים כמה שניות לעכל את מה שנאמר. 

2. הפוגה לצורך הדגשה

הדגשה נוצרת על ידי ניגוד, והניגוד הטוב ביותר בהרצאה הוא בין דיבור לשתיקה. נסו להגיד בקול את שני המשפטים הבאים:

[ברצף] הייתי אצל הרופא היום הוא אמר לי שכדאי לאכול תפוח ביום כדי להשאר חזק.

הייתי אצל הרופא היום. [הפסקה] הוא אמר לי [הפסקה] תפוח ביום ישאיר אותך חזק. 

ההפסקה לפני המילה "תפוח" יוצרת הדגשה ועוזרת להבין ולזכור מה כדאי לאכול כדי להשאר חזק. 

האם אתם משתמשים בהפוגות במהלך הרצאה ? יש לכם עוד רעיונות איך להכניס הפוגות בצורה אלגנטית בלי שאף אחד יילחץ מהשקט ? ספרו לי על זה בתגובות ! 


יום שבת, 18 באוגוסט 2012

טיפ השבוע: מה עושים כשתלמיד שואל שאלה מביכה

תמונה מ 123rf.com
כאשר אני יושב בהרצאה והמרצה אומר איזה דבר שטות, או שוכח להגיד משהו חשוב, בדרך כלל המחשבות שעוברות לי בראש נשמעות בערך ככה:

רגע, הוא באמת אמר את זה ? אולי אני לא הבנתי...

רגע, זה באמת לא נכון ? אולי אני טועה...

רגע, להעיר לו ? אולי זה יגרום לו להרגיש רע ...

רגע, להעיר לו ? אולי זה סתם יגרור דיון מיותר שישעמם את כולם ...

רגע, להעיר לו ? אבל אז כולם יסתכלו עליי וזה מלחיץ ...

רגע, להעיר לו ? אולי עדיף שאפנה אליו באופן פרטי בסוף ההרצאה ...
(ובסוף ההרצאה, כשהוא עסוק עם המון תלמידים אחרים אני חושב שאולי עדיף לשלוח מייל, שכמובן מעולם לא נשלח).

רגע, להעיר לו ? טוב עכשיו כבר מאוחר מדי ...

זו הסיבה שאני מופתע לטובה כל פעם מחדש כשמישהו מתקן אותי באמצע הרצאה. אותו המאזין האמיץ נראה בעיניי כמייצג של עשרות מאזינים שחשבו את אותו הדבר אך מאלפי סיבות לא הרימו יד לדבר. בתור מרצה כל שאלה כזו היא הזדמנות להבין איזה מההסברים שלי לא מספיק ברור, ולשפר אותו להרצאות הבאות.

כל שאלה שאתם שואלים בהרצאה היא הזדמנות לעזור לא רק לעצמכם, אלא גם לשאר המאזינים, וגם למרצה עצמו.
ובתור מרצים נסו לקחת שני טיפים מהסיפור של היום:

1. כמות השאלות וההערות של תלמידים היא בידיים שלכם. אם תייצרו אווירה שבה אנשים לא חוששים אתם תקבלו דיונים ערים ופידבקים כל הזמן.

2. התיחסו ברצינות תהומית לכל תלמיד ולכל הערה (גם מביכה). זה אף פעם לא תלמיד בודד. ההערה שלו עברה בראש של עשרות אנשים לפני שמישהו קם לדבר.

עכשיו אתם - ספרו לי לאיזה מרצים הערתם ועל התגובות הכי מוזרות שקיבלתם מהם.

יום שישי, 10 באוגוסט 2012

איך תזהה ותפתור את הבעיות האמיתיות בהרצאה שלך

123RF Stock Photos
בזמן האחרון קיבלתי מספר פניות מאנשים שרוצים לשפר את איכות ההרצאה שלהם אבל זה לא מצליח. הפונים הרגישו תקועים ברמת הרצאה מסוימת וכל תרגול לא עזר. הם התחילו לחשוב שאולי זה כל מה שהם מסוגלים, שזו רמת ההרצאה שהם יצליחו להגיע אליה ואולי פשוט אין להם את זה. התשובה שלי פשוטה:

אתה יכול להעביר הרצאה טובה משמעותית מזו שאתה מעביר היום.

כן, גם אתה שקורא עכשיו את הבלוג יכול להעביר הרצאה טובה משמעותית אם תשקיע את הזמן והאנרגיה בלפתור את הבעיות הנכונות והאמיתיות שמונעות ממך להשתפר.

1. למה חשוב לפתור בעיות אמיתיות

נשמע פשוט נכון ? מה בעצם האלטרנטיבה לפתרון בעיות אמיתיות ? מסתבר שהחיים קצת יותר מורכבים. 
נניח שאתה מלמד נושא ותלמיד שואל שאלה שאתה לא יודע. כתגובה אתה עונה תשובה מתחמקת או מאלתר, התלמיד ממשיך לחקור והדיאלוג המוזר הזה נמשך עד שהתלמיד מתייאש. כשאתה חוזר בסוף היום האינטואיציה הראשונית עשויה להיות:

1. שאלו אותי שאלה שלא ידעתי וזה סיבך אותי
2. אם רק הייתי יודע את התשובה ההרצאה היתה חלקה יותר
3. יש לי בעייה של ידע מקצועי

אבל זו טעות. בסיטואציה הנ"ל הבעייה לא היתה ידע מקצועי כי אם חוסר היכולת להגיד ”אני לא יודע“. לשפר את הידע המקצועי לא יעזור, כי תמיד מישהו ישאל שאלה שלא תדע.

הבעייה היא שכמעט תמיד קל יותר לפתור את הבעיות הלא אמיתיות מאשר בעיות אמיתיות.

הנזק בפתרון בעיות לא-אמיתיות הוא כפול: גם לא פתרת את הבעייה, ובנוסף השקעת הזמן והאנרגיה מייצרת ציפיה. כשהשיפור לא מגיע אפשר להכנס לתסכול ואז להתדרדרות. באנגלית קוראים לזה ”פול גז בניוטרל“.

2. איך מזהים ופותרים בעיות אמיתיות

זיהוי בעיות אמיתיות דורש כנות עצמית ואומץ. עליך להבין שאם אתה לא משפר את רמת ההרצאה שלך יש לזה סיבה, ואתה צריך למצוא את הסיבה ולפתור אותה. 

הצעד הראשון בפתרון בעיות אמיתיות הוא לא לתרץ. אל תגיד ”זה הכי טוב שאני מסוגל“. אני לא קונה את זה.

הנה מספר דרכים פרקטיות איך לזהות את הבעייה האמיתית שלך:

1. בקש ממרצה מנוסה שישב בהרצאה ויגיד לך בסוף מה אפשר לשפר. 

2. דבר עם אנשים מהקהל בסוף ההרצאה ושאל שאלות ממוקדות. נסה לבחון האם הם הבינו את הבעייה שאתה מציג, האם הם הבינו מה הפתרון שהצעת, האם הם הבינו את הקריאה לפעולה.

3. צלם את עצמך בוידאו וצפה.

4. תמיד תן את המייל שלך בסוף ההרצאה והדגש למאזינים שתשמח לקבל מהם מיילים. לפי השאלות שתקבל למייל תוכל לזהות נקודות חלשות ולשפר. 

5. פעל באופן סיסטמטי. אם ניסית לפתור בעייה שנראתה כמו בעייה אמיתית אך זה לא קידם אותך, המשך לחפש בעייה אחרת. 

אם אתה ממשיך להתאמן ועדיין תקוע, אתה כנראה מתאמן על הדברים הלא נכונים. אם זה המצב, או אם הצלחת לאתר בעיות אמיתיות ולפתור אותן — אני אשמח לשמוע. ספר לי על כך בתגובות. 


יום שבת, 4 באוגוסט 2012

הדרך שלך להרצאה מעולה בכנס מקצועי

מזל טוב ! הוזמנתם לדבר בכנס מקצועי על התחום שלכם. כנס מקצועי הוא הזדמנות נפלאה לקבל חשיפה, להכיר אנשים חדשים ולבסס את מעמדכם בתחום. הדבר החשוב לזכור כשמגיעים לדבר בכנס מקצועי הוא מה הקהל רוצה לשמוע. הרצאה בכנס שונה ממקומות אחרים משני היבטים: היכרות עם הקהל ועמידה בזמנים.

בכנס מקצועי אתם לרוב לא מכירים את הקהל מראש. חלק מהצופים בכלל לא יודעים מראש על מה ההרצאה או מעולם לא שמעו עליכם. בנוסף, הזמן מאוד קצר — בין 20 ל 40 דקות. הדבר דומה למשחק קליעה למטרה בחדר חשוך עם חץ אחד, ולכן המשימה העיקרית שלכם בהרצאה בכנס היא: חשבו על רעיון פשוט, ספרו אותו ב 20 דקות, השאירו זמן לשאלות.

כדי להעביר הרצאה מעולה בכנס, שימו לב לנקודות הבאות:

1. מיקוד: מתחילים ברעיון ונשארים אתו

להתחיל ברעיון כולם מצליחים. כותרת ההרצאה היא סוג של רעיון אתו אתם מתחילים. הטריק הוא להתמיד. כל משפט שנאמר בהרצאה צריך לשרת את הרעיון המרכזי של ההרצאה, ולהבהיר אותו באופן מסוים. הקשר צריך להיות אדוק וקרוב. באחת ההרצאות בכנס לאחר 70% מההרצאה המרצה אמר משהו כמו "עד לפה הרקע התיאורטי ועכשיו נגיע לחלק המעניין". 

כדי שהרצאה בכנס מקצועי תצא מוצלחת היא צריכה לעבור בתוך תבנית יחסית נוקשה. תגיד מה אתה רוצה להגיד, תגיד את זה, ואז תסכם מה אמרת. אם יש רקע תיאורטי שימו לינק במצגת למאזין המתעניין.

2. לא הכל קשור אליכם

באירועים גדולים אנשים יוצאים מהרצאות כי קיבלו טלפון, עונים לסמסים באמצע הרצאה, מפטפטים עם מי שיושב לידם כי הוא אחד האנשים המשפיעים בתחומם וחייבים להחליף אתו כרטיסי ביקור, או סתם חולמים כי לא הספיקו לישון בלילה.
אם זה לא מאוד מפריע אני בדרך כלל מתעלם. אם זה מאוד מפריע אפשר להעיר בעדינות ולהמשיך הלאה. מה שהכי חשוב זה לא לעשות עניין.

אם עצרתם את ההרצאה כדי להעיר למישהו שמפטפט בשורה הראשונה, פגעתם בריכוז של 90% מהאולם שבכלל לא שמעו שהוא מפטפט ורק שמעו אתכם חזק וברור במיקרופון.

3. הביאו ציוד מהבית

לא כדאי להגיע ולגלות שהמחשב בכנס מריץ לינוקס בעוד שהמצגת שהכנתם היא ב PowerPoint. הסיפור גרוע יותר אם הציוד בכנס תקול, המחשב איטי, חיבור למטען לא עובד והוא נכנס להשהייה אחרי מספר דקות או כל צרה אחרת.

בנוסף, דאגו להביא שלט למצגות. הם לא זולים אבל קונים פעם אחת וזה מחזיק (אם שומרים עליו כמובן, אני כבר חיסלתי אחד). הדבר האחרון שאתם רוצים זה לצעוק "שקופית הבאה" לאומלל שיושב ליד המחשב בקצה השני של החדר כי חיבור המסך לא מספיק ארוך.

4. השאירו זמן לשאלות

באיזשהו מקום אתם ודאי יודעים שהרצאת ה 30 דקות שלכם תתחיל ב 10 דקות איחור כי המרצה הקודם דיבר יותר מדי, ובגלל שינויי לו"ז של הרגע האחרון תקבלו בסוף את המשבצת שלפני ארוחת הצהריים.

אז למה אתם כותבים מצגת שמספיקה ל 30 דקות לחוצות ?

הזכרתי בפוסט קודם את הקושי בעבודה עם זמנים אבל גם את החשיבות. הכינו מראש את ההרצאה ל 10 דקות פחות. מקסימום ישאר יותר זמן לשאלות.

5. השאירו מקום ל Follow-Up

אם הכנס טוב וההרצאה מעניינת, יהיו אנשים שירצו לשמוע עוד. אם יש לכם אתר שיש בו פרטים נוספים זה מעולה (אפשר לכתוב את הכתובת שלו בתחתית כל שקף, וגם בסוף ההרצאה להציג שיש אתר ושאנשים יכולים ללכת לשם).
גם אם אין אתר צריכה להיות לאנשים דרך לקבל את השקפים ורצוי להשאיר בשקפים כתובת מייל או מספר Online Resources לקוראים שמאוד התרגשו ממה שהיה לכם להגיד ורוצים לשמוע עוד.

6. קראו לפעולה

השארתי את החשוב ביותר לסוף. קריאה לפעולה בסוף ההרצאה נותנת טעם לכל ההרצאה. אם הסתיימה ההרצאה ואני לא יודע מה אני צריך לעשות עכשיו בעקבותיה מהר מאוד אשכח את כל מה שסיפרת לי.
קריאה לפעולה יכולה להיות הזמנה לקרוא עוד באתר שלכם, או הזמנה להצטרף למפגש מצומצם יותר של פעילים, או לשנות משהו בדרך החיים של הקהל שלך (ראה גארי יורופסקי והקריאה לטבעונות).

לסיכום, הרצאה בכנס אינה דומה להרצאה בנסיבות אחרות. הלו"ז הצפוף והמרקם האנושי מכריחים אותנו להיות מאוד ממוקדים במסר. כל מה שלא קולע בדיוק למטרה יופיע כקריאת הרחבה למתעניינים. היו ממוקדים במטרה ובקריאה לפעולה וכך גם אתם וגם המאזינים שלכם תצאו נשכרים.

העברתם הרצאה מעניינת בכנס ורוצים לספר על זה ? נכחתם בהרצאה משעממת ורוצים לחלוק ? ספרו לי בתגובות !

העברתם הרצאה ויצאה טוב ורוצים לספר על זה ? נכחתם בהרצאת אסון ורוצים לחלוק ? ספרו לי בתגובות ! 

יום שבת, 28 ביולי 2012

מה הקשר בין העלאת המיסים האחרונה להרצאה הבאה שלך

באחד הימים שלימדתי בשבוע שעבר נתקלנו בקשיים טכניים. אתם מכירים את הימים האלה שמגיעים למשרד והמחשב לא נדלק, הרשת מנותקת והנורה של המקרן שרופה. רק כעבור כמעט חצי שעה הצלחנו להפעיל את כל הציוד כדי להתחיל בהרצאה.


פתחתי את היום ואמרתי לתלמידים "אתם יודעים הרי, שאין ארוחות חינם. שחצי שעה שאיבדנו יש להחזיר ולכן נקצר את ארוחת הצהריים ואולי נשאר פה קצת יותר בסוף היום". תגובתם הבהירה לי שההצעה שלי לחלוטין לא בכיוון, ומוטל עליי להספיק את כל החומר בפחות זמן.


באותו היום למדתי כי הפריווילגיה של מנהיגים לחרוג ממסגרת התקציב איננה רלוונטית למרצים. התקציב שלנו הוא פרק הזמן שהוקצה להרצאה. המטרה היא לסיים את ההרצאה כמה דקות לפני סוף מסגרת הזמן, אבל לא יותר מדי.


מה הטכניקות שיאפשרו לכם לנצח את השעון, ותמיד לסיים את ההרצאה בזמן ?

1. בנו את ההרצאה באופן מודולרי

הדרך היעילה ביותר לנצח את השעון וכמעט כל תקלה חיצונית היא הבנה שההרצאה שלך בנויה ממודולים ברמות חשיבות משתנה. אני בדרך כלל מתכנן לשני תרחישים: האחד, של חוסר זמן, אם עקב תקלות טכניות או שאלות מעניינות מהקהל שמייצרות דיון. 
השני, של עודף זמן. תתפלאו לגלות שגם זה קורה לפעמים, כשאתה בטוח שחלק מסוים בהרצאה ייקח 40 דקות אך למעשה אחרי 12 דקות כולם כבר קלטו את הפואנטה. 

בשני המקרים שיטת המודולים תסייע. אם יש עודף זמן נוסיף עוד מודולים לפי רמת חשיבות, ואם חסר ממנו פשוט נוריד מודולים. הסוד הוא לדעת מראש על איזה שקפים תוותר או איזה שקפים תוסיף במידה ויהיו הפתעות. 


2. היו קשובים לשעון כל הזמן

במיוחד בהרצאות קצרות (עד שעה), יש חשיבות גדולה בקשב לשעון. אם שמים לב לחריגה בזמנים הכי טוב לטפל בה כמה שיותר מהר.
המטרה היא להגיע לסוף ההרצאה עם אוויר לנשימה, ולא להגיע למצב שאנשים כבר אורזים את התיקים ורק מחכים שתסיימו את המשפט. 

3. התאמנו בבית (אבל בזהירות)

הרבה דיברתי בבלוג זה על החשיבות של אימון מקדים להרצאה, וזה נכון גם בהיבט של זמנים. לעולם לא ניתן לדעת כמה זמן ייקח כל דבר עד שלא מנסים לספר אותו בקול רם מול המראה או מול חבר טוב. 
עם זאת, עליכם לזכור כי בשלב האימון בבית הכל ילך מהר יותר משמעותית מאשר בהרצאה (הרצאה של שעה צריכה לקחת כ40 דקות כשמדקלמים אותה בבית). זכרו שבבית אף אחד לא שואל שאלות, המראה מבינה את הדוגמאות שלכם כבר בהסבר הראשון, וגם הסבירות של תקלות טכניות היא נמוכה.

דוגמא להפתעה לא נעימה בהרצאה אפשר למצוא בוידאו כאן:



אלה השיטות שלי — ועכשיו תורכם: מה אתם עושים כדי לא להיות מופתעים מהשעון במהלך הרצאה ? 

יום שבת, 21 ביולי 2012

8 עצות שיגרמו לאנשים לדבר על האירוע שאתה מפרסם

השבוע שלומי פיש סיפר בבלוג שלו איך כדאי לפרסם הצעת עבודה כדי שמתמודדים פוטנציאליים ירצו לשלוח קורות חיים. תוך כדי הקריאה, שמתי לב שהרבה מהעצות שלו יכולות להועיל לכל מי שמפרסם ורוצה שאנשים יגיבו. מיד קפצתי על ההזדמנות לפוסט תגובה, קבלו 8 עצות שיגרמו לאנשים לדבר על האירוע הבא שאתם מנסים לארגן.

1. ציין את קהל היעד

הדבר הראשון שצריך לעשות כשמארגנים אירוע הוא להבין מי המוזמנים, ולציין זאת בתיאור ההרצאה. זה ישרת שתי מטרות: ישאיר בחוץ את מי שלא יהנה מההרצאה, ובעיקר - בזה שאתה מציין קהל יעד אתה עוזר לי (המשתתף) להפיץ את האירוע.

הרצאה בנושא "שיפור ביצועים בתכנות אפליקציות אייפון למתכנתי Objective C", עדיפה בהרבה על "שיפור ביצועים בתכנות", מאחר ובראשונה אני יודע למי מחבריי כדאי לי לשלוח את ההזמנה באופן שיהיה רלוונטי עבורו.

2. ציין באופן מדויק מה הולכים לקבל

עכשיו אנחנו יודעים מי קהל היעד, אל תשכח לציין מה אתה נותן להם.
למשל, התיאור:
"המטרה שלנו להוציא אותך מהיום הזה עם תוכנית מדויקת ורבת עוצמה, אמיתית וברת יישום להצלחה עסקית",


עדיף ומדויק בהרבה מ:
"ביום ... תתקיים כיתת אומן שבה נלמד כיצד לכתוב תוכנית עסקית לעסק שלך".

3. בדוק שגיאות כתיב. ושוב.


כשאתה משאיר שגיאת כתיב בהזמנה אתה רומז לאנשים שהולך להיות לא מקצועי ושאתה לא מתכוון להשקיע באורחים שלך. יותר מזה, אם אני עכשיו אעשה פורוורד להזמנה לחבריי והם ישימו לב לשגיאת-כתיב, הם יחשבו שאני לא מקצועי כי לא שמתי לב.

4. שים לב איפה אתה מפרסם את ההזמנה


אם אתה רציני לגבי האירוע, והולך להשקיע בו, מן הראוי שההזמנה תקבל מיני סייט משלה באינטרנט (עם דומיין והכל). עדיף גם להשאיר מייל לשאלות מאותו הדומיין, למשל:
board@hamakor.org.il עדיף בהרבה על info_hamakor@gmail.com

5. שים לב לחותמת

אני ארגיש הרבה יותר נוח לעשות פורוורד לחברים להזמנה שלך אם אין משפט מטופש בסוף המייל, אם אין חותמת שאולי אינני מזדהה אתה (כמו "נשלח מהאייפון שלי") או כל נספח אחר.
ראויים לציון במיוחד כל אותם מיילים ארגוניים, שהחותמת ארוכה יותר מכל ההודעה ודואגת להבהיר שהמייל עלול לכלול מידע חסוי.

6. אל תשכח לציין מיקום ושעה מדויקים

נשמע טפשי אבל בהחלט קורה, ואז גם אם אני רוצה להגיע אין לי ממש איך.
אם יש הוראות הגעה מיוחדות אפשר לציין אותן גם בהזמנה.

7. נסה להתבלט

כל מי שיכנס ל Meatup יגלה כמות אדירה של כנסים כמעט בכל נושא. נסה לשאול את עצמך למה שאני ארצה לבוא לכנס שאתה מארגן, או להזמין לשם את חבריי. בדרך כלל להוסיף קצת הומור להזמנה או לייצר הזמנה ייחודית עשוי לתת קצת יותר מוטיבציה לאנשים להעביר הלאה את ההזמנה לחבריהם.

8. בהצלחה !

יום שבת, 14 ביולי 2012

למה יצאתי באמצע הרצאה לאחר שחיכיתי לה שבוע שלם

דרק סיברס: איך להתחיל תנועה
כשראיתי בפייסבוק שמתקיימת השבוע סדנא לשיפור מיומנויות הרצאה בסגנון טד, מיד קפצתי על ההזדמנות ולחצתי Attending. לא שיש לי זמן מיותר בחיים אבל לשמוע איך לדבר טוב יותר ? אני בפנים בלי להתבלבל. זו גם היתה הזדמנות ראשונה בשבילי לבקר בהאב, ולהכיר עוד אנשים שמדברים מול קהל או שרוצים לדבר טוב יותר - אז היו לי גם תקוות לקדם קצת את הבלוג ולהכיר חברים חדשים.

ההאב הוא מקום ידידותי למבקרים, אמנם את הכניסה קצת התקשיתי למצוא (נראה שבית מעריב הוא כינוי כללי לכל הבניינים ברחוב) אבל בסוף נכנסתי ואף מצאתי די מהר איפה שמים את הקפה השחור כך שממש הרגשתי בבית.

כבר בתחילת ההרצאה היה ברור ששני המנחים מכירים את החומר, יודעים לדבר מול אנשים, מחייכים הרבה ועשו את עבודת ההכנה שלהם.
אהבתי איך כבר בתחילת ההרצאה הזמין המנחה את המשתתפים למלא את השורה הראשונה ואף ביקש בנימוס מהקהל למחוא כפיים לאלה שעברו (שתי טכניקות שקראתי עליהן בעבר בספר, ובוצעו מאוד באלגנטיות).

ואז משום מקום החלו ההפתעות. המרצים האדיבים ביקשו מהקהל לקום, למצוא איש נחמד שנמצא לידם ולספר לו מהי הרצאת טד שהכי אהבו. אני לא יודע איך אתם הייתם מגיבים אבל בשבילי רק הנסיון להיזכר איזה הרצאות טד ראיתי אי פעם היה מתיש, במיוחד שהתרחש תחת לחץ של זמן (כדקה וחצי). האהובה עליי ביותר ? אני אפילו לא מצליח להיזכר בהרצאת טד אחת שאי פעם ראיתי...

(אגב, אחרי הרבה מחשבה על השאלה הזו, הטד האהוב עליי ביותר מקושר בראש הפוסט. זהו דרק סיברס שמסביר איך להתחיל תנועה).

בחזרה לסדנא - לאחר עוד 2-3 משימות אני נפרדתי לשלום מהאירוע. לא שהיה משעמם, ההיפך הוא הנכון, אבל בלי קצת עבודת הכנה היה לי מאוד קשה להפיק ערך מפעילויות אלו.

מה שכן למדתי הוא שאנשים יוצאים באמצע כאשר תיאור ההרצאה (הציפיה) לא תואם את מה שהתרחש בפועל.

נסו להשוות בין שני תיאורי ההרצאה הבאים:

"במפגש זה אביגיל ומייקל יחלקו עמכם את הסודות, הכלים והעקרונות שהופכים את הרצאות טד למוצלחות כל כך"

לעומת:

"בסדנא זו אביגייל ומייקל יעבדו אתכם לשיפור רעיון שלכם לכדי הרצאת טד. מומלץ לבוא מוכנים עם רעיון להרצאה לאחר צפייה במספר הרצאות טד".

שינוי של משפט אחד בתיאור המפגש היה משאיר אותי בכיף עד סוף ההרצאה. ומה אתכם ? מתי בפעם האחרונה יצאתם באמצע מהרצאה ? איך היה אפשר לשנות זאת ? ספרו לי בתגובות


יום שבת, 7 ביולי 2012

7 טיפים שיעזרו לכם להתאמן לקראת ההרצאה הבאה

Copyright (c) 123RF Stock Photos
עד כמה נינוחים הרגשתם בפעם האחרונה שהעברתם הרצאה ? האם שמתם לב להבעות הפנים של האנשים בקהל ? האם חייכתם אליהם בחזרה ? אם מצאתם את עצמכם מתרכזים יותר בשקפים מאשר בקהל, אם קשה לכם לזכור למי ומתי חייכתם במהלך ההרצאה, וכמה אנשים בדקו את המייל במקום להקשיב — כנראה דילגתם על שלב האימון להרצאה. 


הרצאה מול קהל דומה לסרט. בצפייה הראשונה אנחנו במתח, האם הגיבור ישרוד, האם יציל את הנערה, מה הולך לבוא. בצפייה השניה אנחנו כבר יותר רגועים, ואפשר לשים לב לנקודות שוליות יותר בעלילה. אותו הדבר בהרצאה. רק אחרי שהעברנו את ההרצאה מספר רב של פעמים, הקשב שלנו פנוי לאנשים שמולנו, לדברים שמעניינים אותם (או שלא מעניינים). אנו יכולים לשים לב מתי צריך לדבר יותר לאט, מתי לדלג על כמה שקפים, ומתי לתת יותר מקום לשאלות.

כל זה לא יקרה, כמובן, אם אנחנו במתח מה יהיה בשקף הבא.
הדבר החשוב לזכור כאן הוא שהרצאה איננה מבחן בעל פה. האנשים שמקשיבים לכם רוצים לשמוע סיפור מעניין. להסתכל על שקף ולהסביר מה כתוב בו לרוב לא מספיק.
כדי לייצר תהליך אימון אפקטיבי להרצאה, שיאפשר לכם לשים את הפוקוס על הקהל ולא על השקפים, אספתי עבורכם שבעה טיפים שעובדים בשבילי.
 
איך מתאמנים לקראת הרצאה, על מה לשים דגש

1. מתאמנים בקול רם
כן אני יודע שהקול הקטן שבראש שלכם אמר את ההרצאה 15 פעמים כבר. אם זה לא בקול רם זה פשוט לא נחשב. אותו קול קטן בראש הוא לרוב רמאי לא קטן, והוא ישמח "להחליק" כל מעידה או חוסר בהירות ברצף. אתם אפילו לא תשימו לב שיש מוקש עד שתגיעו לקהל אמיתי.
כמה צריך להתאמן ? אני לרוב מתאמן עד שאני מצליח להעביר את כל ההרצאה בלי להביט בשקפים כלל. במצב כזה אני יודע שהקשב שלי הולך להיות אך ורק על הקהל.

2. גיוון
בכל פעם שאתם מתאמנים, נסו לשנות קצת את הניסוחים או המילים. המטרה כאן היא להימנע משינון כדי שההרצאה לא תשמע רובוטית. כשאני מתאמן להרצאה אני אף פעם לא יודע מה יהיו המילים המדויקות שאשתמש בהן בפועל על הבמה. זה גם לא מאוד חשוב. אני כן יודע מה הסיפור שאני רוצה לספר.

3. שימו לב לזמנים
האימון נותן לנו הזדמנות להבין כמה זמן כל חלק בהרצאה לוקח. קחו בחשבון שהאימון תמיד רץ מהר יותר מהרצאה אמיתית (אין שאלות מהקהל, אין בעיות טכניות). ועוד לגבי זמנים - הקפידו להשאיר זמן לשאלות.

4. אימון מול קהל אמיתי
במידת האפשר, מצאו קהל אמיתי להתאמן מולו. אפילו אם הקהל מורכב מחבר או שניים, עצם זה שמישהו אחר מקשיב ויכול לשאול שאלות מאפשר להסתכל מעוד זווית על ההרצאה ולזהות מוקשים.


5. הכינו רשימה של שאלות שהקהל צפוי לשאול
זו נקודה קשה, כי האמת היא שכמה שלא תתאמצו כאן הקהל תמיד יצליח להפתיע. למרות זאת, לחשוב איזה שאלות עלולות להיות חושף זווית נוספת של ההרצאה, ומאפשר עוד סיבוב של חזרות כדי להבהיר טוב יותר נקודות בעייתיות.
חשוב לא לבוא עם יותר מדי ציפיות בסעיף זה. בדרך כלל רק בפעם השלישית או הרביעית שאני מעביר את אותה ההרצאה אני כבר יודע מראש מה יהיו השאלות.

6. עברו שוב על הפתיחה והסיום. ושוב. ושוב.
שני החלקים החשובים ביותר בהרצאה הם הפתיחה והסיום. את האמצע אתם כמעט תמיד תצליחו לא רע.

7. הקלטה
החלק הזה דורש לעשות את הקשה מכל - לשמוע את ההרצאה שלך. מפחיד ? מלחיץ ? משעמם ? הנה נקודה למחשבה, אם אתה לא מסוגל לשבת ולשמוע את ההרצאה, למה אתה חושב שהקהל שלך ירגיש אחרת. לא להתבייש, להקליט, לצפות ולשפר. היום עם הפלאפון זה קל מאי פעם.

הכנה נאותה להרצאה תאפשר לכם להגיע ולהתמקד בדברים החשובים: לחייך לאנשים שבקהל, לייצר קשר רגשי, לשמוע מה מעניין אותם ולהתאים את התוכן לאנשים שמולכם. נסו את זה בהרצאה הבאה שלכם וספרו לי איך הלך בתגובות.