יום שבת, 29 בספטמבר 2012

בלונדינית ? צאי לי מהסלייד

תמונה מ: 123rf.com
לעתים קרובות מדי אנו נתקלים בתמונות מוזרות במצגות. בין אם מדובר בבלונדיניות, חתולים או קומיקס מנגה יפני, תמונות מוזרות הן סימפטום לבעייה גדולה יותר בכתיבת המצגת. בפוסט זה אנחנו הולכים להבין את הבעייה האמיתית שמובילה לבלונד —ולשים לזה סוף.

בשביל להבין למה התמונות האלה שם, נתחיל מההתחלה. איך אתם ניגשים לכתוב מצגת. כשאני התחלתי לכתוב מצגות הסבירו לי בבית הספר שהמצגת צריכה לכלול ראשי פרקים של ההרצאה בנקודות. הפאואר פוינט תמך בגישה הזו של המורים, וכך כל המצגות שכתבתנו כללו בעיקר טקסט.

המטרה, אגב, של אותן מצגות היתה מאוד שונה מהמצגות שאני (ואתם) כותבים היום.

1. איך הבלונד פלש לנו למצגות.

תפקידה של מצגת למורה בבית הספר הוא להראות ידע. המורה לא רוצה לשגע אתכם ולבקש שתכינו גם עבודת סיכום וגם הרצאה בכיתה, לכן מישהו החליט לעשות "הנחה" לתלמידים. המצגת תשמש גם כעבודת הסיכום. אחרי השיעור, המורה לוקחת הביתה את המצגת, קוראת אותה ולפי זה נותנת ציון.

בואו נניח שכתבתם כזו מצגת ועכשיו אתם מסתכלים עליה במבט נוסף. לפני ההגשה, סביר שתרצו להוסיף קצת "קישוטים", כדי שלמורה לא יהיה משעמם בעין בזמן שהיא עוברת על המצגת ונותנת את הציון. אולי תרצו לשים תמונה של סלסלת פירות, או כל דבר שיעלה חיוך — זה בטח לא יזיק.

מטבע הדברים כשאנו גדלים, והקהל משתנה, אנו ממשיכים להשתמש באותה התבנית. כותבים מצגת המהווה סיכום או ראשי פרקים, ומוסיפים קישוטים. רק מה, עכשיו הקישוטים השתנו ובמקום איור של סלסלת פירות נראה לנו הגיוני לשים תמונה של בלונדינית, או קומיקס, או חתולים (או כולם יחד).

2. מה שלא תורם למסר, פוגע במסר.

המציאות היא שרוב המצגות שתכתבו מטרתן להעביר מסר ולמכור רעיון, ולא להפגין ידע. לאף אחד לא אכפת אם אתה מכיר את החומר או לא, מה שחשוב זה אם אתה מסוגל להסביר לי אותו, בצורה מעניינת ושאני אבין.

אם המצגת שלכם אמורה לשמש כלי עזר או תפאורה להעברת המסר, אז אין בה מקום לבלונדיניות, קומיקסים וחתולים. הם רק מסיחים את הדעת מהמסר.
הבלונדינית עומדת בפני עצמה, היא גונבת לכם את הפוקוס, היא משתלטת על הפריים וקוטעת את רצף המחשבה. הבלונדינית תרחיק ממך את המאזינות בקהל, וגם חלק מהמאזינים.

אבל בעיקר — להעביר מסר ולשכנע זה עבודה מספיק קשה. תשקיעו את האנרגיה שלכם במסר, לא בקישוטים.

יום שבת, 22 בספטמבר 2012

הדרך הקלה ביותר לשפר את המצגת שלך עוד היום

מכיר את ההרצאות האלה שאתה יוצא מהכיתה וחושב לעצמך — וואו אני לא הבנתי מילה ממה שהמרצה דיבר, אבל מעברי השקפים המעולים שהוא בחר ילוו אותי בשארית חיי ? אם התשובה היתה שלילית, אז בוא נדבר קצת על מעברי שקפים במצגות. 

כתיבת מצגת אינה משימה קלה. עליך לחשוב מה להגיד בכל שלב, לתכנן את השקפים, לבחור תמונות שיתאימו וכל הזמן לדאוג שלא יהיו יותר מדי שקפים. אבל גם לא פחות מדי.

כשאתה מתחיל לכתוב מצגת, ועומד מול דף ריק או מול השקף הראשון מנסה לחשוב על כותרת טובה — הדבר שהכי מתחשק לעשות הוא לברוח מכל העסק (עדיף במכונת הזמן הקרובה לתקופה לפני המצאת המצגות). 

וזה בדיוק מה שהמוח שלך עושה כשאתה ממשיך לכתוב את המצגת.

יש הרבה דרכים למוח לברוח, יש כאלה שמתחילים לחפש תמונות שיתאימו, אני אוהב לחפש פונטים שישבו "בול" על הנושא שאני רוצה להעביר, אבל הצרה הגדולה מכל היא מעברי השקפים. 
חיפוש מעברי שקפים שואב אותך פנימה, ומה שיותר גרוע זה שהוא נמשך לכל אורך כתיבת המצגת. 
מרצים מסוימים שיצא לי לשמוע משקיעים גם זמן בבחירת אנימציות בתוך השקף, מה שגורם לכך שלא רק שהשקף ייכנס בהנפשה, אלא גם תוך כדי הצגת השקף חלקים שונים שלו ייכנסו באופן מדורג. 

אז מה בעצם רע במעברי שקפים מונפשים ? 

מעברי שקפים מונפשים אינם תורמים למסר שלך

בתור קהל אנחנו מאוד צפויים. גם המוח שלנו רוצה לברוח למחוזות רחוקים (ואולי) יפים יותר. 
תנו לקהל שלכם את הסחת הדעת הקטנה ביותר ואיבדתם אותם. זו הסיבה שאנחנו מתעקשים לכבות טלפונים לפני תחילת ההרצאה.

הנפשות יפות נותנות לקהל שלך את המילוט המושלם. במקום להקשיב למסר הקהל שלך הולך לאיבוד בין מעברי השקפים.

מעברי שקפים מונפשים נראים מוזר כשחוזרים שקפים אחורה

בשקף מספר 17 אחד המאזינים שואל שאלה, שהתשובה אליה מוסברת באופן מאוד ברור בתרשים שבשקף 12. לחזור 5 שקפים אחורה ולחכות לאנימציות שילכו בכיוון ההפוך זה מייגע, וזה קורה בדיוק בזמן הכי גרוע, כי ממילא כשמאזין שואל שאר האנשים בפוטנציאל ללכת לאיבוד.

מעברי שקפים מונפשים מסיחים את דעתך מהדבר החשוב

כשאני בא לשמוע אותך מדבר, אני רוצה שתספר לי סיפור שאני אוכל להתחבר אליו. ככל שההשקעה שלך לפני ההרצאה ממוקדת במעברי השקפים, כך אתה תשקיע פחות בחידוד המסר שלך והסיפור שאתה רוצה לספר. 

השקעה במעברי שקפים מונפשים היא דרך מעולה לברוח מהעבודה האמיתית של הכנה להרצאה, של חידוד המסר ושל נסיון חוזר ונשנה לספר את הסיפור שלך ושיפורו. הדרך הקלה ביותר לשפר את ההרצאה שלך היא לבטל את מעברי השקפים המונפשים. את הזמן שהרווחת נצל לחזרה וחידוד המסר. שוב. ושוב. ושוב. 




יום שבת, 15 בספטמבר 2012

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו

מקור התמונה: 123rf.com

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תסביר טוב מה הרעיון שלך יכול לעשות בשבילי.

כי האמת היא שזה לא כמה כוח סוס יש למזגן שאתה מוכר, אלא איך הוא יגרום לי להרגיש (קריר ונעים).
ספר לי  מי האנשים שכבר קנו את הרעיון, כי כשאני לומד טכנולוגיה חדשה מעניין אותי לדעת לאיזה שבט אשתייך אחרי שאתחיל להשתמש בה.
מה לגבי המפרט הטכני ? שמור אותו לאחר כך. אם הרעיון שלך מספיק מעניין אני כבר אשאל בעצמי.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, שים את האגו שלך בצד

כי אם אני עסק-של-בן-אדם-אחד ממש לא עושה עליי רושם שיש לך לקוחות גדולים, אני מעדיף לשמוע על הלקוחות שלך שדומים לי.
וגם לא כל כך יעניין אותי לשמוע שזכית בפרסים או הערכות, אלא אם כן זה הגיע מאנשים שאני מעריך. והאמת שגם אם יש לך מיליונים של דולרים בחשבון בנק, אתה יכול להעביר מסר טוב בפשטות שתדבר אפילו אליי.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תשקיע גם בדברים הקטנים

כי כשאני נכנס לחנות ואין אנשי מכירות זמינים זה מעיד על רמת השירות שאקבל אחרי שקניתי את המוצר.
ואם הגעת להרצאה לא מגולח או לבוש ברישול, זה גורם לי לחשוב שהרעיון שלך לא מספיק מלוטש. ואולי כדאי שאהיה יותר ביקורתי כלפי הדברים שאתה אומר.
בצד השני כמובן כשהכל מסביב מושלם, אני הרבה יותר פתוח לשמוע את המסר שלך.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תשתדל להיות דומה לי (בדברים החשובים)

כי הרבה יותר קל לי לייצר יחסי אמון עם מישהו שנראה כמוני, שמתנהג כמוני ונותן לי את ההרגשה שהוא חושב כמוני. נסה בהרצאה הבאה שלך להבליט את הדמיון ולהזכיר חוויות משותפות. אחרי שיצרת אמון הרבה יותר קל לי לקבל את שאר הדברים שתגיד.

ובפעם הבאה שתעביר הרצאה תנסה לזכור שבהרצאה אתה מוכר לקהל שלך רעיון. בתור מרצה אחריותך לחשוב על הרעיון מעורר השראה, וגם למכור אותו בדרך המשכנעת ביותר.
אז שתהיה לכולנו שנה נפלאה עם המון הרצאות מעוררות השראה שישנו את הכל.

יום שבת, 8 בספטמבר 2012

שלוש פתיחות להרצאה שיביאו אותך הישר לתהום

מקור תמונה: 123rf.com
רושם ראשוני הינו אחד הגורמים המשפיעים ביותר על האופן שבו אנשים שופטים אותך, והדבר נכון פי כמה בהרצאה מול קהל. רוב הקהל שמגיע לשמוע אותך חושב בתבניות, למשל "המרצה המגניב שיודע הכל וגם מספר בצורה מעניינת", לעומת "האיש הממלמל שעשה משהו חשוב אבל אני לא מבין כלום ממה שהוא אומר". כבר אחרי 2-3 דקות חלק נכבד מהיושבים בקהל יסווגו אותך לקטגוריה שהם מכירים מבעוד מועד.
פתיחה טובה להרצאה יכולה לעשות את כל ההבדל ולגרום לאנשים להקשיב טוב יותר למסר שלך, לקחת אותך ברצינות ואף ללכת אחריך עם הקריאה לפעולה שאתה מציג.

מצד שני, פתיחה גרועה להרצאה עלולה לסווג אותך בתור "המדריך שרק קרא את החומר לפני השיעור אבל לא באמת מבין על מה הוא מדבר". אחרי פתיחה גרועה מאוד קשה לחזור לתלם ולייצר אמינות.

למרות שכולנו יודעים את החשיבות של פתיחה, עדיין אני רואה מרצים שבוחרים לפתוח את ההרצאה בדרך שקשה מאוד להתרומם ממנה להמשך ההרצאה. הנה כמה דוגמאות מהחיים שאני ממליץ להתרחק מהן:

1. פתיחה בהתנצלות

”ביקשו ממני לבוא לספר על ... אבל האמת שאני שכחתי לגמרי שקבענו את ההרצאה להיום, ולכן הגעתי לא מגולח וללא מצגת. אני מאוד מתנצל על כך“

”שלום לכולם, חזרתי אחרי שבוע מחו"ל. אני יודע שקולי לא נשמע כבר שבוע אבל זאת הסיבה.“

כשאתה מתחיל הרצאה בהתנצלות או הסבר על מה קרה לא בסדר, למה קרה לא בסדר, מה עשית נכון או לא נכון, אתה שם את הדגש במקום הלא נכון.

עכשיו מה שאני אזכור מההרצאה שלך הוא חוסר האחריות שלך.
עכשיו אתה מתויג אצלי בראש כמישהו שמזלזל בי ובזמן שלי.
עכשיו אני מרגיש רע, ואפילו לא התחלת לדבר.

בפעם הבאה שתרצה להתחיל מהתנצלות, וותר על זה. או יותר טוב — תשקיע את כל מה שצריך כדי שלא תצטרך להתנצל.

2. פתיחה בבדיחה

למרות שמאוד קשה לספר בדיחה מול קהל גדול, הרבה אנשים כשמגיעים לדבר מול קהל נתקפים בהרגשה שהם סטנדאפיסטים ללילה אחד ומנסים את הבדיחה הגדולה שלהם.
יש מספר בעיות בבדיחות כפתיחה. מעבר לאי נעימות שתגרם אם אף אחד לא יצחק, הרבה בדיחות כוללות מאפיינים סקסיסטיים או פוגעניים כלפי קבוצות מסוימות.

באחת ההרצאות ששמעתי הדובר הציג בפתיחה תמונות של בחורה יפה ומכוערת, וניסה לעשות אנלוגיה בינן לבין טכנולוגיות מסוימות. זה פשוט יצר מבוכה בקהל עד שבסוף אחד המארגנים קם וביקש מהמרצה לרדת מהבדיחה.

כן מומלץ לשלב הומור קל לאורך כל ההרצאה, אבל להשאיר את זה מאוד קליל ומרומז ולא בתור הרעיון הראשי. דוגמא טובה להומור קל אפשר למצוא בהרצאה של קן רובינסון בטד

3. פתיחה ביקורתית אודות הקהל או המארגנים

אתה בכנס גרוע. המקרן לא עובד, הקפה לא טעים ושאר המרצים היו איומים. כשאתה פותח הרצאה בביקורת על הכנס אתה פוגע בעצמך ובהרצאה שלך. אתה חלק מהכנס. 
מבחינת הקהל, כשהוא בא לכנס ואומרים לו שהכנס לא טוב, אז החוויה בכללותה תזכר כמשהו לא טוב, וכן — זה כולל אותך. 

מעבר לזה, כשאתה מזכיר את הדברים הרעים ומעורר אותם, אתה רק מחדד את ההרגשה הרעה גם בקרב אותם מאזינים שאולי לא שמו לב או שלא חשבו שהיה כל כך נורא. 

נסה לקבל הכל בחיוך ולשדר את החיוך הזה הלאה לקהל. כך גם אתה תרגיש טוב יותר בהרצאה וככל הנראה גם המאזינים. 

נתקלתם בעוד פתיחות קשות ? אל תשמרו בבטן ! ספרו לי על זה בתגובות.

יום שבת, 1 בספטמבר 2012

הפניית הגב לקהל והרגלים רעים אחרים

תמונה מ: 123rf.com
 ”מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני
מי שמביט בי מאחור לא יכול לשאול אותי
שאלות ששואלים מלפנים
מי שמביט בי מאחור...“

  — הכבש השישה עשר

הרצאה זה לא עניין קל. עליך להכין מראש את כל החומר, לתכנן נושא שהקהל יתעניין בו, להגיע מוכן ובזמן עם כל השקפים ובסוף גם לדבר 30 או 40 דקות. בתוך כל ההמולה קל לנו לשכוח את המכשולים הקטנים שאנו שמים לעצמנו.

בואו נעבור על רשימת הרגלים רעים שאני מנסה להיגמל מהם, ולמה כל אחד מהם יכול לקלקל גם את ההרצאה המושקעת ביותר.

1. הפניית גב לקהל כדי לכתוב על הלוח

העברתי השבוע הרצאה שהתחילה ממש טוב. הסיפורים היו מעניינים, שמרתי על קשר עין טוב ואפילו שאלות הקהל וההשתתפות היו בטוב טעם. באחד השקפים נזכרתי בשם של ספר נוסף שלא הופיע בשקף, ורציתי לשתף את התלמידים אז עצרתי, הסתובבתי וכתבתי את שמו על הלוח.

הנה רשימה חלקית של הדברים שקרו בכיתה באותן 4 שניות:

  • 5 תלמידים פתחו את הלפטופים שלהם והתחילו לבדוק מייל
  • 3 תלמידים נוספים פתחו לפטופים והתחילו בגלישה לפייסבוק
  • קבוצה קטנה מקדימה התחילה להתלחשש 
  • שני תלמידים בשולחן האחורי התחילו לעיין בחוברת לקראת מבחן שיש להם בקורס אחר
כשהסתובבתי חזרה (אחרי 4 שניות) נאלצתי לעבוד קשה כדי לחזור לאותה רמת קשב. 

בפעם הבאה שאתה חושב להוריד את העיניים מהכיתה (אפילו לרגע) — פשוט תוותר. לא יקרה כלום אם תשלח להם את שם הספר במייל.

כשאתה מתחיל לדבר קשר עין עם הקהל הוא הדבר החשוב ביותר. זה כמו חוט שמחזיק את האנשים מקשיבים וערניים. הנה עוד כמה דוגמאות שיכולות לגרום לאיבוד קשר עין עם המאזינים, וכך לאיבוד רמת הקשב.

2. כיבוי אורות כדי שיראו את המצגת

זה אחד הסעיפים הקשים, מאחר והרבה פעמים תלמידים מבקשים ממך לכבות את האור כי קשה להם לראות את המצגת. אני לא בטוח מה התשובה הנכונה כאן, אבל אני כן יודע להגיד שבכל פעם שאני נמצא בהרצאה עם אורות כבויים (בתור קהל) מהר מאוד אני מתחיל לנמנם.

ֿבנוסף, קשה לשמור על קשר עין כשאתה עומד בחושך והתאורה היחידה היא על השקפים.


3. לשכוח שלכל דבר טוב יש סוף

רמת הקשב של הקהל שלך מוגבלת. בהרבה מקומות מדברים על 20 דקות, אני חושב שלפעמים אפשר להגיע גם ל 30-40 דקות ולהשאר מעניין. מה שבטוח זה שכשדברים מתחילים להרגיש כמו מריחה, הקשב הולך לאיבוד מאוד מהר.

השאר את שעת הסיום של ההרצאה ברורה בראש שלך, והשאר עם העיניים על השעון לכל אורך הדרך. לא אכפת לי כמה אתה יודע על נושא מסוים, אכפת לי שתספר את זה בצורה מעניינת.

אז בפעם הבאה שאתה מדבר תשים לב לקהל שלך, תסתכל על האנשים בעיניים ונסה להבין מתי הם מקשיבים ואיזה חלקים לא מעניינים אותם.
שמת לב לעוד דרכים לאבד קשר עין ? ספר לי על זה בתגובות !