יום שבת, 9 בפברואר 2013

מתי בפעם האחרונה נגמרו לך השקפים באמצע הרצאה?

בתור אחד שכותב הרבה מצגות, אני מכיר טוב את העמודה בצד שמאל של המסך שמראה לי איזה (וכמה) שקפים כבר כתבתי. בראשונים אני מתקדם בחשש, לא בטוח כמה עבודה עוד נשארה, ולאט לאט כשהמספרים גדלים אני צובר ביטחון ומגביר את קצב הכתיבה.
ההימור בכתיבת ההרצאה הוא פשוט: אם תכתוב יותר מדי תגלוש בסוף בזמנים ותצטרך לוותר או לדלג על שקפים, ואם תכתוב פחות מדי ההרצאה תסתיים מוקדם וכולם ירגישו מרומים.

אם לשפוט מההרצאות שאני משתתף בהן כמאזין, בין שתי האפשרויות נדמה שרובנו מעדיפים את הראשונה. למרות שניסיתי ארוכות, לא הצלחתי להיזכר ולו בהרצאה אחת שהסתיימה לפני הזמן באופן כה קיצוני, שהמרצה התנצל שאין לו מה להגיד יותר. למעשה, דווקא בהרצאות שנאמר בהן קצת פחות, אני הרגשתי יותר בנוח ולמדתי יותר.

למרות זאת, נראה שהאנרגיה שאנו משקיעים בספירת שקפים היא כמעט תמיד בפתרון אותה בעייה דמיונית. רובנו, בעת כתיבת הרצאה, יודעים מהו המספר המינימלי של שקפים למצגת, אבל לא חושבים להגביל את עצמנו במספר מקסימלי של שקפים.

מעבר לכך שמחסור בשקפים מעולם לא היווה בעייה במצגות, ספירת שקפים יכולה להיות אף מזיקה. לא נדיר לשבת בהרצאה שבה המרצה "דוחס" עוד חומר רק כדי למלא את הזמן. זה כמובן פוגם ביכולת להעביר את הנקודה המשמעותית של ההרצאה.

אז איך נוכל לכתוב מצגת מינימליסטית שתעביר את הנקודה אך לא תכלול חומר מיותר ?

1. מתחילים ברעיון מרכזי (יעד)


הדבר הכי חשוב במצגת הוא לאן רוצים להגיע. רשמו לעצמכם את היעד של ההרצאה בצורה פשוטה של ניסוח מיומנות. למשל:
א. ”המאזין יוכל לפתור את תרגיל הבית“
ב. ”המאזין יוכל להתחיל לתרגל את שרירי הבטן בצורה נכונה“
ג. ”המאזין לא יצא מהבית בלי מטרייה בגשם“.

כל אחד מהיעדים שציינתי הוא פשוט, ברור ומדיד, וזו הדרך המומלצת לנסח את נקודת היעד.
עבור הרצאות ארוכות יותר (יום לימוד מלא, או חצי יום לימוד) אפשר לשלב מספר יעדים ולכל אחד מהם לכתוב מצגת משלו (ובסוף לשלב את הכל למצגת אחת גדולה).

מבחינת יעדים לשעה כלל אצבע טוב הוא לא יותר מיעד אחד לשעה, ולא פחות מחצי שעה ליעד. כלומר, כל הרצאה לוקחת בין חצי שעה לשעה, וביום לימודים ארוך אנו משלבים מספר הרצאות כאלו. כללי אצבע כמובן נועדו כדי להפר אותם, כמו למשל בהרצאה זו של דרק סיברס בה הוא מעביר מסר מתחילתו עד סופו ב 3 דקות.

2. ממשיכים לבנות מפת-דרכים (outline) ליעד.


זה השלב שאנו לוקחים נייר (או Word) ומתחילים לכתוב. המשפט הראשון הוא מה המאזינים שלכם יודעים לעשות היום או חושבים היום — וכן, זה כמעט תמיד ניחוש. המשפט האחרון הוא היעד. באמצע משאירים הרבה מקום ריק.

יש כאלה שקל להם יותר למלא את מפת הדרכים מהסוף להתחלה, כלומר לגזור מהיעד לכיוון המצב הנוכחי, ויש כאלה שמעדיפים הפוך. זה לא באמת משנה, מה שחשוב שאתם מסיימים את מפת הדרכים למצגת בתור רשימה של רעיונות מרכזיים, כל אחד נגזר מהקודם לו באופן ברור ופשוט, שבסוף מביאים את המאזינים שלכם ליעד.

3. עכשיו אפשר לכתוב את המצגת.


משגיבשנו מפת דרכים, כתיבת המצגת היא משימה כמעט טכנית. עליכם לחשוב עבור כל רעיון במפת הדרכים מה הדרך הטובה ביותר להעביר אותו (אם באיור, סיפור מעניין, סרטון או כל דרך אחרת) ולהכניס את זה בתור שקף או מספר שקפים.

באופן כתיבה כזה אתם יכולים להישאר רגועים. לעולם לא ייגמרו לכם השקפים באמצע. גם אם ההרצאה שלכם לקחה מחצית הזמן שתוכנן, ויש לכם עוד המון זמן להקדיש לשאלות ותשובות או חזרה או דוגמאות נוספות, אף אחד לא ירגיש מרומה.

ועכשיו החלק שלכם - האם נגמרו לכם השקפים באמצע הרצאה ? האם השתתפתם בהרצאה שהסתיימה משמעותית מוקדם מדי ורוצים לספר על זה ? שתפו בתגובות  !



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה